אתר המידע בנושא המלחמה באלימות המינית במדינת ישראל

נכתב על ידי: ד"ר אביגיל מור:
"33.3% מהנשים בישראל חוו מין בכפייה
תופעת האלימות המינית כלפי נשים נחשפה בעת האחרונה במלוא חומרתה. מאחר וכך התעורר צורך לכמת ולאפיין את הבעיה. מהו אחוז הנשים בישראל הנופלות קורבן לאונס, להטרדה מינית, ולתקיפות מיניות מסוג כל שהוא? ומהם מאפייניהן של אותן נשים? האם ניתן לצייר דיוקן של האישה המועדת לחוות פגיעה מינית אלימה או האם יש אמת בטענה התיאורטית והקלינית הגורסת כי אין כל פרופיל אופייני לנפגעות אלימות ושהמאפיין היחידי המשותף לכולן הוא עצם היותן נשים? מחקר חדש (וראשון מסוגו בארץ), שנערך ע"י ד"ר אביגיל מור, ראש המסלול ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית ת-חי, בחן את כל הסוגיות הנ"ל ומציג נתונים קשים ומדאיגים.
המחקר הקיף מדגם מייצג של כ-200 נשים מכל שכבות האוכלוסייה, בטווח גילאים הנע בין 15 לבין אמצע שנות החמישים ובחן את מידת שכיחותה של האלימות המינית כלפי נשים בישראל כמו גם את מאפייניהן של הנפגעות. ראשית נשאלו הנחקרות על התנסותן באלימות מינית מסוגים שונים. לשאלה "האם חווית אי פעם מין בכפיה", דהיינו אונס, השיבו 33.3% מהנשים תשובה חיובית, והיתר - 66.7% אמרו שלא. 75% מהנחקרות שטענו כי חוו מין בכפייה, כלומר 24.3% מהמדגם הכללי, דווחו כי המעשה התבצע ע"י אדם מוכר להם (שכן, ידיד, חבר, בן זוג) ויתר הנפגעות, כ-9% מכלל הנחקרות במחקר, דיווחו על אונס שהתבצע ע"י אדם זר להן..

כמו כן, בדק המחקר כמה נשים בארץ חוו הטרדה מינית פיזית ו/או מילולית. ביחס להטרדה המינית הפיזית נשאלו הנחקרות אם אי פעם נגעו בהן באופן מיני בניגוד לרצונן. 61.2% דיווחו שאכן חוו נגיעות בעלות אופי מיני בניגוד לרצונן, לעומת 38.8% שטענו שלא. עוד בדק המחקר כמה מהנשים במדגם חוו הטרדה מינית מילולית: לשאלה: "האם אי פעם העירו לך הערות בעלות גוון מיני שלא לרצונך ?" השיבו 92.7% מהנשים באופן חיובי, והיתר, 7.3% השיבו כי לא קיבלו הערות שכאלו.
ד"ר מור: "ממצאי המחקר מתעדים שכיחות גבוהה ומקבילה בדיוק מוחלט לשיעורי האונס וההטרדה המינית שנמדדו בארצות מערביות אחרות.
מדדים נוספים שנבחנו במחקר בדקו אם יש מאפיינים המבחינים בין נפגעות אונס והטרדה מינית, לבין נשים שלא נפגעו. או, במילים אחרות, האם ניתן להטיל כנהוג בחברה את האשמה לאלימות המינית על הנפגעות בטענה שהן הביאו אותה על עצמן בסגנון לבושן החושפני והפרובוקטיבי או בחולשה וחוסר בטחון עצמי שהוביל לתקיפה ו/או מנע את סיכולה.
תוצאות המחקר מראות כי לא נמצא כל קשר בין פגיעה מינית לבין אף אחד ממשתנים אלה:
נשים שנפלו קורבן לאלימות מינית לא נטו להתלבש באופן חושפני יותר מנשים שלא נפגעו. אחוז הנשים המעידות על עצמן שהן נוהגות לעיתים ללבוש לבוש חושפני זהה כמעט לגמרי בשתי הקבוצות, כששיעורן בקרב נפגעות התקיפה המינית נע בין 60-64% לעומת 63-65% מבין אלו שלא חוו אלימות מינית.
לדברי ד"ר מור : "המחקר הנוכחי סותר מכל וכול את האשמה בניגוד להאשמות הרווחות שנשים מביאות על עצמן את האלימות המינית באופן לבושן החשוף וה"פרובוקטיבי" המחקר הנוכחי מוכיח כי אין כל בסיס להאשמה זו. כלומר, הממצאים מוכיחים שנשים אינן גורמות לאונס או להטרדה מינית בסגנון לבושן או התנהגותן.
התוצאות היו דומות גם ביחס למאפיינים הנוספים שנבדקו: בטחונה העצמי של האישה, ועמדותיה הסטריאוטיפיות ביחס לתפקיד האישה בחברה - גם כאן, הראו ממצאי המחקר, באופן חד משמעי, כי אין כל קשר בין בטחון עצמי או עמדות סטריאוטיפיות ביחס לתפקיד האישה לבין פגיעה מינית: מרבית הנשים בשתי הקבוצות, 51.6% מנפגעות התקיפה המינית, לעומת 54.7% מהאחרות, הפגינו בטחון עצמי ברמות ממוצעות ומעלה, ופחות ממחצית הנשים בשתי הקבוצות גילו עמדות סטריאוטיפיות לגבי תפקיד האישה: 46.7% מהנפגעות 48.8% מקרב אלה שלא נפגעו.
"אין בסיס לסברה שנשים שנאנסות או מוטרדות מינית שונות באיזה שהוא אופן מנשים אחרות בכל המדדים הללו" אומרת ד"ר מור, "הן אינן חסרות בטחון או בעלות הערכה עצמית נמוכה יותר, וגם אינן נשים כנועות המאמינות בתפקידה המסורתי הסטריאוטיפי של האישה, או במיתוסי האונס השונים הרואים באישה את האשמה לאלימות. במילים אחרות, המחקר אישש את ההנחה שנשים נאנסות פשוט בשל היותן נשים"..
לסיכום אומרת ד"ר מור: "נתונים חמורים אלה מדברים בעד עצמם ומתארים תמונת מצב מדאיגה ביותר בכל הקשור לאלימות מינית כלפי נשים בישראל. הרוח הכללית הנושבת כיום במדינה מבקשת למזער את היקף התופעה ולטעון לניפוח חומרתה, בעוד שהממצאים הנוכחיים מראים שהתלונות שזכו לסיקור תקשורתי הן למעשה רק קצה הקרחון. חשובה עוד יותר היא משמעותם של הממצאים הקובעים שלא ניתן להבחין בין נפגעות אונס והטרדה מינית לבין אוכלוסיית הנשים הכללית. אלו מפריכים באופן חד משמעי את האשמת הקרבן הרווחת. על פני זאת, התמונה העגומה המתקבלת היא שנשים מותקפות מינית פשוט בשל היותן נשים. על כן יש לראות באלימות זו בעיה חברתית במהותה, הנעוצה בהבניה החברתית של יחסי כוחות בין המינים הנותנים לה פתח, ואשר תבוא על פתרונה רק באמצעות שינוי חברתי מעמיק מין היסוד.

[11/5/2006]