1) הלילה ברחוב רמה ת"א הבחינה בעלת דירה בחשוד המציץ מבעד לחלון ביתה ומבצע בעצמו מעשה מגונה. הנ"ל צעקה לעבר החשוד וזה מצידו הציעה לה הצעות בעלות אופי מיני, האישה התקשרה לבעלה שהגיעה למקום תוך זמן קצר, במקביל הגיעו צוותי ניידות משטרת ת"א צפון ועצרו את החשוד יליד 86 מת"א, הנ"ל ככל הנראה היה שרוי בגילופין, הבוקר יובא לבימ"ש שלום.
2) גבר בן 43 תושב הישוב רישפון נעצר היום בחשד על כך שביצע מעשים מגונים בשתי נשים בנות כעשרים השוהות במוסד למוגבלים בו הוא עובד. הגבר הובא היום לבית המשפט בכפר סבא להארכת מעצרו.
3) גבר בן 44 תושב קריית אתא נעצר היום על ידי המשטרה על כך שאנס אישה לפני יומיים בחוף הים, יש לציין שגם בן דודו של החשוד נעצר בגין איום על האישה שאם תתלונן הוא יפגע בה.
4) ניסים צדוק מראש העין הורשע בגין הטרדות מיניות של שלוש נשים, אמהות חד הוריות, אשר ביקשו ממנו לקבל השלמת הכנסה. כמו כן הורשע עבריין המין ניסים צדוק מראש העין כי ביצע עוד ארבע עברות של הפרת אמונים. עבריין המין ניסים צדוק -בזמן ביצוע העברות ניהל את לשכת התעסוקה באריאל..בית המשפט השלום בפתח תקוה גזר על עבריין המין ניסים צדוק שישה עשר חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, כמו כן תשלום של 7500 ₪ לכל אישה אשר הוא הטריד מינית. לדעתי העונש קל מידי. יש להחמיר בעברות מין כגון אלו. יש להפסיק את עבריינות המין כדוגמת פשעי המין של ניסים צדוק.
5) אזרח ישראלי בשם מאיר מזרחי, תושב בית דגן בן 58 נעצר היון באנגליה בחשד שסחר בנשים לזנות באנגליה. בנושא הזה ראו כתבה בפני עצמה באתר. להלן הקישור לכתבה. : אזרח ישראלי נעצר בלונדון http://www.sexualharrasment.info/hblog/?p=396
6) עבריין המין דוד פרי אשר שימש בזמנו בתפקיד סגן המוציא לפועל בבית המשפט השלום בתל אביב נלכד היום באוקראינה כאשר הוא משתמש בדרכון מזויף. עבריין המין דוד פרי ברח מהארץ לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת אלפיים ושבע,
7) נגד עבריין המין דוד פרי הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות מין במסגרת שלושה אישומים נפרדים. על פי הנטען בכתב האישום, שימש עבריין המין דוד פרי כסגן המוציא לפועל בבית משפט השלום בתל-אביב ומתוקף תפקידו היה אחראי על מספר עובדים בבית המשפט.דוד פרי הואשם כי ניצל את מרותו על עובדות שהיו כפופות לו, הטרידן מינית, ביצע בהן מעשים מגונים לשם גירוי וסיפוק מיני, מעשי אינוס ומעשי סדום.בתום ההרשעה הוא שוחרר בערבות עד לדיון בטיעונים לעונש. אבל עבריין המין דוד פרי לא הגיע לדיון, הוא זייף דרכון וברח לאוקראינה. יש לציין שעבריין המין דוד פרי בזמן משפטו הגיש בקשה לחיסיון הדיון בעניינו, דבר נידחה על ידי בית המשפט העליון. על ידי השופטת ע, ארבל, מספר תיק בש"פ 2484/05. ראו את כל הליך הבקשה בסוף הסקירה. עבריין המין דוד פרי נתפס באוקראינה לאחר שהתגלה כי דרכונו מזויף. לאחר שמשטרת אוקראינה בדקה את פרטיו של עבריין המין התגלה שמדינת ישראל הוציא נגדו צוו מאסר בין לאומי דרך האינטרפול, מדינת ישראל תגיש בימין הקרובים בקשת הסגרה רשמית לממשלת אוקראינה בגינו של עבריין המין דוד פרי.
להלן הפרסום המלא של בקשתו של עבריין המין דוד פרי מבית המשפט העליון לצדק.:
חשיבותו של הדיון היא בהחלטת בית המשפט, ובנימוק, ההסבר מדוע צריך לפרסם את הדיון, את שמו של עבריין המין דוד פרי ואחרים, כדאי לקרא, אפשר ללמוד הרבה מכך, זה יכול להרתיע עברייני מין כמו דוד פרי אם הדיון הזה יקבל פרסום רחב.
להלן הדיון המלא.
|
בפני:
|
כבוד השופטת ע' ארבל
|
|
ערר על החלטה שלא לאסור פרסום בהתאם לסעיפים 68(ב)(5) ו-70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984
|
בשם העורר: עו"ד י' וייסבוך
מיני-רציו:
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
אימתי יורה ביהמ"ש על איסור פרסום פרטיו המזהים של נאשם בעבירות מין
העורר, סגן המוציא לפועל בבימ"ש השלום בת"א הנאשם בביצוע עבירות מין, ביקש לאסור את פרסום שמו וכל פרט מזהה אחר לגביו במסגרת ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. העורר טען, בין השאר, כי פרסום שמו צפוי לפגוע בו ובבני משפחתו באופן בלתי הפיך.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה ופסק כי:
פומביות הדיון המשפטי, במובנו הרחב הכולל הן את קיום הדיון המשפטי באופן הפתוח לציבור הרחב והן במובן פרסום זהות בעלי הדין, מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, המזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, לבקרן ולהעריכן. כך יכול כל אזרח להיחשף להליך המשפטי, בין אם עניינו בהליך הנו אישי ובין אם התעניינותו נובעת מכל טעם אחר. זכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם ביהמ"ש, בטרקלין בו דנים על החטא ועונשו כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית. פומביות הדיון גם נועדה לסייע לרשות החוקרת לקדם את חקירתה, במיוחד מקום בו עסקינן בחשד לביצוע עבירות מין, וכן אף להתריע בפני הציבור על הסיכון הנשקף מפני מאן דהוא החשוד בביצוע עבירות שיש בהן כדי לסכן את הבאים בקרבו.
כנקודת מוצא יש לבכר את עיקרון הפומביות על פני אינטרס הנאשם (או החשוד) ויכול שיהיה אף מי שיאמר שבמקרה בו עסקינן בנאשם, עצם הגשת כתב האישום נגדו מעידה על קיומן של ראיות לכאורה אשר נבחנו על ידי רשויות התביעה עובר להגשת כתב האישום.
בין אם המבחן לעניין איסור פרסום שמו של נאשם בעבירות מין הנלווה לכך, הנו החשש לקרות "נזק חמור" העלול להיגרם לעורר ובין אם יש לאמץ מבחן מקל יותר מבחינת הנאשם מקום בו עניינו נבחן לאור הוראת סעיף 68(ב)(5) לחוק בתיהמ"ש - אין חולק כי לא די בנזק סביר גרידא, נזק הנלווה דרך קבע להגשת כתב אישום כאמור, כדי למנוע את פרסום זהות הנאשם.
ביהמ"ש יבחן את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הרפואי, השפעת הפרסום על בני משפחתו, סביבת עבודתו, עברו הפלילי ואופי העבירות בביצוען נחשד. כך, עשויה להיות חשיבות מיוחדת לפרסום ההליך מקום בו מתעורר חשד לביצוע עבירות מין העשויות לסכן את הציבור ויש בפרסום כדי לקדם את חקירת המשטרה. כן ייתן ביהמ"ש את דעתו למשקלן של הראיות המצויות בידי התביעה, ולשאלה האם פורסמה הפרשה באמצעי התקשורת עובר להכרעה השיפוטית בעניין, שהרי אם אלה הם פני הדברים, נחיצותו של איסור הפרסום נחלשת באופן ממשי.
בנסיבות העניין, פרסום הפרשה צפוי אמנם להביא למבוכה, לתחושת חוסר נוחות ולפגיעה בשמו הטוב של העורר, פגיעה אשר עלולה להותיר את רישומה ועקבותיה בעתיד, אף במידה ויזוכה העורר בדין. עם זאת, זהו נזק מהסוג הנלווה באופן טבעי להליך הפלילי בעבירות מסוג זה. עצם העובדה שהעורר מועסק על ידי המערכת המשפטית אין בה כדי להעמידו במצב טוב יותר מאשר נאשמים שעיסוקם אחר. מכל מקום, חוסר הנוחות שעלול היה להיגרם לו נוטרל באופן משמעותי לאור העברת הדיון בעניינו, לבקשתו, לבית המשפט המחוזי בב"ש.
בנסיבות העניין, האינטרס הציבורי אף הוא מטה את הכף לכיוון פרסום זהותו של העורר. טיבן של העבירות המיוחסות לעורר וביצוען במספר הזדמנויות שונות עשויות להעיד לכאורה על מסוכנותו לנשים בקרבתו. נכון הוא שלעת עתה עומדת לו חזקת החפות, אך אין בזו כשלעצמה, כדי למנוע פרסום זהותו. זכותו של הציבור לדעת כי מתנהל הליך פלילי נגד אדם המואשם בביצוע עבירות פליליות והדברים נכונים ביתר שאת מקום בו החשדות הן לביצוע מהסוג שביצע לכאורה העורר.
1. עניינו של הערר בבקשתו של העורר, סגן המוציא לפועל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לאסור פרסום שמו וכל פרט מזהה אחר לגביו במסגרת ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו.
5129371 כנגד העורר הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות מין במסגרת שלושה אישומים נפרדים. על פי הנטען בכתב האישום, שימש העורר כסגן המוציא לפועל בבית משפט השלום בתל-אביב ומתוקף תפקידו היה אחראי על מספר עובדים בבית המשפט. העורר מואשם כי ניצל את מרותו על עובדות שהיו כפופות לו, הטרידן מינית, ביצע בהן מעשים מגונים לשם גירוי וסיפוק מיני, מעשי אינוס ומעשי סדום. בערר שבפניי מבקש הוא להורות על איסור פרסום זהותו ועל ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) בה נדחתה בקשתו לקיים את הדיון בעניינו בדלתיים סגורות.
עיקרי הדברים
2. עניינו של העורר בא בפני בתי המשפט בערכאות שונות מספר פעמים. תחילתם של ההליכים עוד טרם הוגש כתב האישום נגדו. עם תחילת החקירה הגלויה כנגד העורר ומעצרו, נתבקש בית המשפט על ידו לאסור על פרסום שמו. בית משפט השלום דחה את הבקשה וערר שהוגש על ההחלטה נדחה אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי. עניינו של העורר הובא אף בפני בית משפט זה, אולם הכרעה בנושא לא ניתנה שכן בין לבין הוגש כנגד העורר כתב אישום, ועל כן היה עליו להגיש בקשה חדשה בעניין. בהתאם לכך, הגיש העורר בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה כאמור וזו נשוא הערר שבפניי.
בהחלטתו ציין בית המשפט שפרסום פרטים מזהים על העורר יביא, קרוב לודאי, לנזק לא מבוטל לעורר. אף על פי כן, בנסיבות המקרה דנן, נזק זה נסוג מפני האינטרס הציבורי שבניהול הליך משפטי פומבי, בשים לב למעמדו המקצועי הבכיר של העורר ולאופיין של העבירות בביצוען הוא מואשם.
טענות הצדדים
3. בערר שבפניי טוען בא כוחו של העורר, כי פרסום זהותו צפוי לפגוע באופן בלתי הפיך בעורר ובבני משפחתו. זאת, בין היתר, לאור מצבו הרפואי של העורר הסובל ממיחושים בחזה אשר נובעים, בסבירות רבה, ממחלת לב בה הוא לוקה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקובעו שמצבו של חשוד המבקש לסטות מעיקרון פומביות ההליך המשפטי "קל" מזה של נאשם וזאת מאחר שמקום בו בנאשם מדובר, נמצא כי קיימות נגדו ראיות לכאורה המספיקות לשם העמדתו לדין. לטענת בא כוח העורר, הוראת סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) מהווה נורמה משפטית ספציפית שעניינה בנאשמים בעבירות מין ולאור אופיין המיוחד של העבירות אין להבחין בין נאשם בעבירות מסוג זה ובין חשודים שביצעו עבירות שונות. כמו כן, לטענת בא כוח העורר, הסמכות לדון בבקשה שעניינה ניהול ההליך המשפטי בדלתיים סגורות מוקנית למותב אשר דן בתיק העיקרי (או לאב בית הדין) ולכן חרג בית המשפט מסמכותו שעה שדן בבקשה והכריע בה לגופה.
בא כוח המשיבה מתנגד לאיסור פרסום זהותו של העורר ולניהול הדיון בדלתיים סגורות. הוא מדגיש כי עיקרון פומביות ההליך המשפטי הוא עיקרון על בשיטת משפטנו וסטייה ממנו תתאפשר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. אין בנזק הצפוי להיגרם לעורר, שעניינו מבוכה, עוגמת נפש, נידוי חברתי וכיוצא באלו כדי להצדיק סטייה מעיקרון זה. אשר לסוגיית הסמכות העניינית, נטען כי הסמכות להכריע בבקשה נשוא הערר נתונה לשופט יחיד, בין היתר לאור העובדה שבבואו להכריע בבקשה מעין זו, על בית המשפט להידרש לקיומן של ראיות לכאורה לאישומים נגד המבקש ולעברו הפלילי, ראיות שעיון בהן על ידי המותב הדן בתיק העיקרי עשויה להביא לחשיפתן של ראיות "פסולות" בפני שופטי המותב.
דיון
4. "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". כך מורה לנו הוראת סעיף 3 לחוק יסוד : השפיטה (ראו גם את הוראת סעיף 68 לחוק). זהו הכלל ונקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו. יש שיאמרו אבן יסוד היא ויש שיאמרו כי בעיקרון-על עסקינן, "עיקרון שאינו נופל בחשיבותו מעקרונות כבוד האדם וזכותו לשמו הטוב" (דו"ח הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים, 32 (להלן: ועדת וינוגרד)). מכל מקום, אין חולקין שפומביות הדיון המשפטי, במובנו הרחב הכולל הן את קיום הדיון המשפטי באופן הפתוח לציבור הרחב והן במובן פרסום זהות בעלי הדין, מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, שיטת משפט המזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, לבקרן ולהעריכן. פומביות הדיון חיונית היא. כך יכול כל אזרח להיחשף להליך המשפטי, בין אם עניינו בהליך הנו אישי ובין אם התעניינותו נובעת מכל טעם אחר. זכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם בית המשפט, בטרקלין בו דנים על החטא ועונשו כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית (ראו: בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ (לא פורסם, ניתנה ביום 20.6.2004); בעניין זה יפים הדברים המובאים בדו"ח ועדת וינוגרד: שהציבור יקבל מידע על המתרחש סביבו. אנו מעוניינים שגם פעולות רשויות אכיפת החוק ייחשפו במידה הראויה, על מנת להעמידן לביקורת הציבור. יש לציבור עניין לדעת על תופעות עברייניות ועל האמצעים הננקטים לגילוי עבריינים ולהעמדתם לדין" (דו"ח וינוגרד, 4).נ
שיטת המשפט הפותחת שעריה למתדיינים ולקהל באי בית המשפט ומנהלת דיוניה בפומבי רגישה גם לכבוד האדם ולשמו הטוב ומנסה לאזן בין הערכים המתנגשים.ב
פומביות הדיון באה לסייע בידי הרשות החוקרת לקדם את חקירתה, במיוחד מקום בו עסקינן בחשד לביצוע עבירות מין בהן מספר קורבנות סבלו מנחת זרועו של הנאשם ויש מביניהם כאלו החוששים לחשוף את שעברו (בש"פ 1105/05 עמיר כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 2.2.2005)). ברי, כי פומביות ההליך המשפטי מאפשרת אף להתריע בפני הציבור על הסיכון הנשקף מפני מאן דהוא החשוד בביצוע עבירות שיש בהן כדי לסכן את הבאים בקרבו (בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 1.8.04)) ולהרתיע עבריינים אחרים בכוח מביצוע עבירות בעתיד, שמא ייחשף שמם ברבים ומעשיהם הפוגעים ייצאו אל האור.
"אנו חיים בחברה פתוחה, וזרימה חופשית של מידע היא מסימני ההיכר שלה. פתיחות זו היא ערך שיש לשמור עליו והיא גם כורח המציאות. רוצים אנו
קיים צורך למצוא את שביל הזהב בין שמירה על כבוד האדם ופרטיותו בלי להגביל יתר על המידה את חופש הביטוי וזכות הצבור לקבל מידע מהליכי חקירה ועוד יותר מכך הליכי משפט (דו"ח וינוגרד, עמ' 6). לפיכך, פומביות הדיון הנה בחזקת הכלל אך בצידו חריגים מספר. חריגים אלה מקורם באיזון בין עיקרון פומביות ההליך השיפוטי ובין אינטרסים נוגדים אשר בגינם קיימת הצדקה לאסור את פרסום עצם קיומו של ההליך המשפטי או פרטים מזהים של בעלי הדין. כך, מקום בו פרסום קיומו של ההליך עלול להביא לפגיעה בביטחון המדינה, לפגיעה בקטינים או חסרי ישע ואף לפגיעה במתלונן או בנאשם בביצוע עבירות מין, כנטען במקרה דנן (ראו: סעיף 68(ב) לחוק).
הדיון מביאה לכך שלא בנקל יסטה בית המשפט מכלל זה ויורה על איסור פרסום ההליך המשפטי (בש"פ 1105/05 הנ"ל; ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341; בש"פ 5759/04 הנ"ל; ע"א 4362/99 אריק טייב נ' עיתון כל העיר (לא פורסם, ניתן ביום 1.7.99)). אם כן, מהם אותם המקרים בהם יורה בית המשפט על איסור פרסום פרטיו המזהים של נאשם בעבירות מין?
נקודת האיזון בעניין זה, ככל שהדברים נוגעים לחשוד בביצוע עבירות (להבדיל מנאשם בביצוען), קבועה בסעיף 70(ה1)(1) לחוק, המורה על איסור פרסום כאמור מקום בו סבור בית המשפט שפרסום שמו של החשוד "עלול לגרום לנזק חמור". הוראת סעיף 68(ב)(5) לחוק אינה נוקטת בלשון זהה, אלא מורה על קיום דיון בדלתיים סגורות שתוצאתו הישירה הנה איסור פרסום כל פרט על הדיון, אלא באישורו של בית המשפט, כאמור בסעיף 70(א) לחוק, במידה ונחוץ הדבר "לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין". בהקשר זה יאמר שאיני מוצאת שוני מהותי בין שתי הוראות החוק בעניין זה, על אף ההבדל בניסוח שני סעיפי החוק (סעיף 68(ב)(5) בשילוב סעיף 70(א) לחוק והוראת סעיף 70(ה1)(1) לחוק). ודאי שאין בתכלית החוק כדי להוביל למסקנתו של בא כוח העורר, לפיה המבחן הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק, שהוא הרלוונטי לעניינו, הנו מבחן מקל יותר מבחינת הנאשם לעומת זה הקבוע בסעיף 70(ה1)(1) שעניינו בחשוד בביצוע עבירה. בשני המקרים, כנקודת מוצא יש לבכר את עיקרון הפומביות על פני אינטרס הנאשם (או החשוד) ויכול שיהיה אף מי שיאמר שבמקרה בו עסקינן בנאשם, עצם הגשת כתב האישום נגדו מעידה על קיומן של ראיות לכאורה אשר נבחנו על ידי רשויות התביעה עובר להגשת כתב האישום (ראו: בש"פ 5759/04 הנ"ל, פסקה מס' 16 לפסק דינו של השופט מ' חשין (כתוארו אז)).
מכל מקום, סוגיה זו אינה מתעוררת בעניינו במלוא עוצמתה. כפי שיפורט להלן, נסיבות המקרה אינן מצדיקות את עריכת הדיון מאחורי דלתיים סגורות, ואיסור הפרסום הנלווה לכך, בין אם המבחן לעניין זה הנו החשש לקרות "נזק חמור" העלול להיגרם לעורר ובין אם יש לאמץ מבחן מקל יותר מבחינת הנאשם מקום בו עניינו נבחן לאור הוראת סעיף 68(ב)(5) לחוק. אין חולק, כי גם במקרה זה האחרון לא די בנזק סביר גרידא, נזק הנלווה דרך קבע להגשת כתב אישום כאמור, כדי למנוע את פרסום זהות הנאשם. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן צפוי להיגרם לעורר נזק החורג מכך ולכן ממילא איני נדרשת לשוני שבניסוח שני סעיפי החוק.
5. מורכבותו של הנושא מחייבת הותרת מרחב שיקול דעת לבית המשפט בבואו להכריע בכל מקרה המגיע לפתחו (דו"ח ועדת וינוגרד, עמ' 10). כאמור, הכרעתו של בית המשפט במקרים כגון דא הנה פרי איזונם של עיקרון פומביות הדיון מחד גיסא ואינטרס הנאשם לשמירה על שמו הטוב, מאידך גיסא. חשיבותו של עיקרון פומביות
לגופם של דברים, אמות המידה בעניין זה פורטו על ידי בית משפט זה בעבר בבש"פ 5759/04 הנ"ל (אשר במרכזו התבררה סוגיית פרסום פרטים מזהים של חשוד בביצוע עבירות פליליות ולא של נאשם כבעניינו) ושם נקבע שבית המשפט יבחן את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הרפואי, השפעת הפרסום על בני משפחתו, סביבת עבודתו, עברו הפלילי ואופי העבירות בביצוען נחשד. כך, עשויה להיות חשיבות מיוחדת לפרסום ההליך מקום בו מתעורר חשד לביצוע עבירות מין העשויות לסכן את הציבור ויש בפרסום כדי לקדם את חקירת המשטרה. כן ייתן בית המשפט את דעתו למשקלן של הראיות המצויות בידי התביעה, ולשאלה האם פורסמה הפרשה באמצעי התקשורת עובר להכרעה השיפוטית בעניין, שהרי אם אלה הם פני הדברים, נחיצותו של איסור הפרסום נחלשת באופן ממשי.
6. כל אלו הן אמות המידה שינחו את בית המשפט בדרכו אל ההכרעה השיפוטית ולא נותר לנו אלא לצקת בהן תוכן לאור נסיבות המקרה שפנינו. העורר הנו עובד ותיק במערכת בתי המשפט, איש משפחה שהתברך בילדים ובנכדים. אין חולקין, כי פרסום העמדתו לדין בחשד לביצוע עבירות מין צפוי לגרום לו נזק עוד בטרם נקבעה אשמתו. אכן, פרסום הפרשה צפוי להביא למבוכה, לתחושת חוסר נוחות ולפגיעה בשמו הטוב של העורר, פגיעה אשר עלולה להותיר את רישומה ועקבותיה בעתיד, אף במידה ויזוכה העורר בדין. חששו של העורר מפני הנזק הצפוי להיגרם לו נהיר וכך גם החשש מפני הפגיעה הצפויה לבני משפחתו הקרובה.
על אף האמור, איני מוצאת להיעתר לערר שבפניי. איני סבורה כי הנזק הצפוי להיגרם לעורר עולה בעוצמתו על הנזק העלול להיגרם לאדם אחר המואשם בביצוע עבירות מין. הנזק עליו מצביע העורר הנו נזק מהסוג הנלווה באופן טבעי להליך הפלילי בעבירות מסוג זה. איני מקבלת את טענתו של העורר, לפיה צפוי להיגרם לו נזק חמור במיוחד, המצדיק את איסור הפרסום, היות והוא מועסק במערכת בתי המשפט. אכן, ניהול משפטו במקום בו עבד מדי יום אינו נוח מבחינתו של העורר, עלול להכביד עליו ולגרום לו מבוכה ניכרת. אף על פי כן, על שום מה יופלה העורר לרעה לעומת נאשמים אחרים? האם עצם העובדה שהעורר מועסק על ידי המערכת המשפטית יהיה בה כדי להעמידו במצב טוב יותר מאשר נאשמים שעיסוקם אחר? מכל מקום, דומה כי חוסר הנוחות שעלול היה להיגרם לעורר נוטרל באופן משמעותי לאור העברת הדיון בעניינו, לבקשתו, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע מכוח סעיף 78 לחוק (ראו: החלטת כב' הנשיא מיום 15.5.05 בבש"פ 3043/05).
האינטרס הציבורי אף הוא מטה את הכף לכיוון פרסום זהותו של העורר. טיבן של העבירות המיוחסות לעורר וביצוען במספר הזדמנויות שונות עשויות להעיד לכאורה על מסוכנותו לנשים בקרבתו. נכון הוא שלעת עתה עומדת לעורר חזקת החפות אך יחד עם זאת, אין בזו כשלעצמה, כדי למנוע פרסום זהותו. זכותו של הציבור לדעת כי מתנהל הליך פלילי נגד אדם המואשם בביצוע עבירות פליליות והדברים נכונים ביתר שאת מקום בו החשדות הן לביצוע מהסוג שביצע לכאורה העורר.
אשר לנסיבותיו האישיות של העורר. אכן, מדובר באיש משפחה, אב לילדים וסב לנכדים. ברי, כי פרסום הפרשה אינו נוח להם גם כן ועלול להביכם בקרב חוג מכריהם. "לציבור הרחב, שמותיהם של מרבית החשודים אינם אומרים דבר, אך בעיני סביבתם הקרובה, חבריהם לעבודה ובני משפחותיהם, כבודם נרמס" (דו"ח וינוגרד, 10). אולם, גם בכך אין כדי להוות נזק החורג מהנזק הכרוך בהעמדתם לדין של נאשמים אחרים. כן, לא מצאתי כי מצבו הרפואי של העורר, אליו התוודעתי מחומר רפואי שהומצא לבית המשפט על ידי בא כוחו, חמור במידה המצדיקה, כשלעצמה, להיעתר לבקשתו בערר שבפניי.
7. אשר לטענת בא כוח העורר, הנוגעת לסמכותו של בית המשפט לדון בבקשה לקיום הדיון מאחורי דלתיים סגורות, איני מוצאת כי יש מקום לקבלה. אין חולק, כי שופט יחיד מוסמך להכריע בבקשה מעין זו שעה שמתבקש איסור פרסום זהותו של חשוד (להבדיל מנאשם) ואיני מוצאת מדוע יש בהגשת כתב האישום כדי לשנות מכך. כן, יש טעם בשמיעת הבקשה על ידי שופט חיצוני לשופטי המותב לאור היזקקותו של בית המשפט במסגרת הבקשה לעברו הפלילי של הנאשם ולבחינת הראיות התומכות באמור בכתב האישום. מכל מקום, במקרה דנן הועבר הדיון, כאמור, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובכך יש כדי לעקר את הטעם העומד בבסיס טיעונו של העורר, לפיו ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי עלול להפריע לניהול הליך תקין בעניינו של העורר.
אשר על כן, דין הערר להידחות.
ניתנה היום, י"א בתמוז תשס"ה (18.7.05).ו
ש ו פ ט ת
תגיות: בית המשפט לשלום, דוד פרי, דוד פרי עבריין מין, הוצאה לפועל, מאיר מזרחי, מאיר מזרחי סוחר זונות. סחר בבני אדם, ניסים צדוק, ניסים צדוק עבריין מין
תגובות אחרונות