פבר' 05
שלום רב למארגני הכנס באוניברסיטת בן גוריון-"יום האישה הבינלאומי"

שלום רב למארגני הכנס באוניברסיטת בן גוריון-

 

כל עוד הגב' ליבני לא מפטרת את רמון מתפקידו בתנועת קדימה ואת שמואלוב על הפה הגדול והמזיק שפתחה נגד המאבק הפמיניסטי ונגד נפגעות תקיפה מינית-אני אישית מחרימה את כל הכנסים שבהם היא תיקח חלק-או נשות קדימה –למרות שאני למשל מעריכה את הגב' אדטו וזוארץ עד מאד-

 

 

 

אני מקווה שכל הנשים ממירב מיכאלי ועד בכלל-שלוקחות חלק בכנס הזה-יחרימו את הבמות בהן מופיע ליבני-וצמרת קדימה-או שהם יעשו מעשה ולא רק "גינוי", ויעיפו לעזאזל את עבריין המין המורשע רמון מכל תפקיד ציבורי בקדימה ואת שמואלוב –החוצה-.

 

כל עוד לבני עומדת בראש מפלגה שסובלת את חברותם של שנים אלו-

 

אין לה שום לגיטימציה לדבר בקול פמיניסטי או לטעון ל"נוכחות נשית בצמתי קבלת החלטות".

 

מספיק עם הדיבורים-קדימה למעשים.

נכתב על ידי:

רוני אלוני-סדובניק, עורכת-דין

 

להלן תגובת אוניברסיטת בן גוריון

שלום רב לך רוני אלוני סדובניק

ברצוני לענות על הדברים שהעלית במכתך ולהדגיש בפתח דברי: הכנס אינו פוליטי . רעיון הכנס, שיתקיים בסמוך ליום האישה הבינלאומי, עלה על ידי שתי נשים משפיעות שידועות במאבקן לקידום נשים והוא עומד בכל הקריטריונים הנדרשים לשמירת איזונים.

עצם העובדה שאישיות פוליטית בכירה שותפה לו, רק מוסיפה לנושא בו עוסק הכנס,שלא לדבר על השותפות עם נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב שידועה בפעילותה הבלתי נלאית לקידום נשים.

כל אישיות אחרת מכל מפלגה אחרת –היתה נענית ברצון לבקשה לקיום כנס בנושא האמור.

התכנית נבנתה בהתייעצות עם ראשי אירגוני נשים בארץ וכל חברות הכנסת קיבלו הזמנות להשתתף בכנס כולל אלה שהזכרת במכתבך.הן לא נענו מסיבות התלויות בלוח זמנים.

משתתפות הכינוס באות מכל קצות הקשת הפוליטית והאקדמית .

בברכה

עתליה בר-שדה

להלן תגובתו של אלכס לוין

אסור לתת יד לכל השתתפות בכול אירוע של כל  גוף אשר מאפשר לחיים רמון אשר הורשע בעברות מין כל מעמד בכול כנס שהוא, עד אשר חיים רמון יגורש מכול גוף אשר הוא חבר בו, כולל מפלגת קדימה.כמו כן  כבל גוף פוליטי או פרטי  המאפשר לעבריין מין מורשע שניסה בדרכים שונות תוך כדי ניצול מעמדו הפוליטי לשנות את החלטת בית המשפט , כולל בהבעת דעה לא הולמת לפי דעתי כלפי חוקרי משטרת ישראל אשר הביאו את החקירה למצב המאפשר  העמדתו של חיים רמון לדין פלילי בעברת המין אותה ביצע, מעשה מגונה בחיילת צה"ל. עצם הנתינה של האפשרות לחים רמון להיות חבר באותו הגוף  מפלגת קדימה,כולל במוסדות מפלגת קדימה היא כאילו אמירת הן, או קבלת המעשים בהם הורשע חיים רמון, על כן מחאתה של הגברת עורכת הדין רוני אלוני- סדובניק צודקים לחלוטין, רק מאבק בלתי מתפשר יעצור את עבריינות המין במדינת ישראל. אין מחילה לעברייני המין במדינת ישראל . מדינת ישראל אף פועלת בחקיקה להגברת הפיקוח והענישה לעברייני מין בהווה, בעבר ובעתיד.

נכתב על ידי: אלכס לוין

תגיות: , , , , , ,

נוב' 26

נכתב על ידי:  רוני אלוני סדובניק

 

היום יצויין בכל העולם המאבק באלימות כלפי נשים. אצלנו, פעילות ארגוני הנשים מצויין היום ברגשות מעורבים, מצד אחד נחקקו חוקים מתקדמים שעל הנייר אמורים לייצג את החשיבות שהמדינה רואה במיגור האלימות כלפי נשים, אך בפועל, כשאותן נשים מגיעות לסיפו של היכל המשפט, הן מקבלות מסר הפוך ולפיו האונס שעברו, ההתעללות הנפשית והפיזית לא שוות בעיני השופטים יותר מכמה אלפי שקלים בודדים, מערכת המשפט קיבעה לצערנו מכירת סוף העונה למותג כבוד האישה וגופה, זאת בשעה שלבתי המשפט יכול להיות תפקיד מכריע במאבק למיגור האלימות המינית, הפיזית, והנפשית כלפי ילדות, נערות ונשים בוגרות, אלימות שהפכה למכת מדינה.

באמצעות פירסום ברבים של גזר הדין, מדרגת עבורנו מערכת המשפט את חומרת העבירות כפי שהיא תופסת אותן, ולעיתים קרובות מדי, היא איננה רואה עין בעין את חומרת העבירות כפי שהציבור רואה אותן. על פי מדד זה, של העונשים הניתנים לעברייני אלימות,  ניכר כי מערכת המשפט חושבת שעבירות מס או רכוש הן חמורות בהרבה מאונס,פדופיליה או רצח.

הציבור נושא עיניו אל השופטים,שומע מה גובה הקנס שהוטל על עבריין מס, עבריין רכוש או פדופיל ואנס  משווה את סכומי הקנסות המוטלים על העבריינים בעבירות השונות, ומבין מתוך הפער האדיר בין הקנסות את  מדרג החשיבות המעוות שמעצב לנו בית המשפט.

כך למשל ניתן בבית משפט קנס של 450,000 ₪ לעבריין מס שלא רשם חשבוניות כנדרש[1], ובתיק פלילי אחר נקנס בסכום זהה, סופרמרקט שלא סימן מחירים על המוצרים כנדרש[2], כל זאת, באותו חודש בו הטיל בית משפט קנס עלוב של 5000 ₪ על פדופיל שהורשע בפגיעה מינית בילדה בת 12.

ב-23 גזרי דין שבדקתי לאחרונה, בהם הורשעו פדופילים באונס פעוטות (חלקם בני משפחה אשר שיעבדו מינית בכפייה יאת ילדם במשך שנים) נקנסו המורשעים בסכומים מגוחכים הנעים בין 10,000 ₪-50,000 אל"ש.

נכון, מטרת ההליך הפלילי איננה לפצות את קורבן העבירה על הנזק שנגרם לה אלא לפצותה על עצם העבירה שנעברה כלפיה. הקנס בהליך הפלילי אמור רק להעניש, ואיננו מחליף את ההליך האזרחי של תביעה נזיקית , ואולם, בעולם המודרני בו ערכם של אנשים, מעשים, בריאות ומותגים נמדדים בפועל על פי כסף, גם לגובה הקנס שמטיל בית המשפט יש חשיבות עליונה למסר החברתי שמועבר לציבור בכלל ולעברייני מין בפרט.

במדינה שבה אלפים מקבלים על חודש אחד של עבודה שכר של עד מאה אלף  ₪ לחודש, היעלה על הדעת כי הקנס על אונס ילד יעמוד על 50,000 ₪?

ואכן, הטלת קנס היא מרכיב מקובל בשיטה המשפטית הנוהגת אצלנו כיום במסגרת ההליכים הפליליים וכוללת בחובה גם גזירת עונשי מאסר וגם קנס כספי המועבר לקורבן, מכאן, שיש חשיבות חברתית, משפטית מוסרית וערכית לגובה הקנס המוטל על עברייני מין.

בשעה שבתי המשפט הפליליים בישראל נוהגים דרך קבע לשמור על פערים כה גדולים בין  גובה הקנסות על עבירות פליליות שונות, הם מקבעים בכך במודעות הציבורית את המסר לפיו עבירת מס או עבירה כלכלית היא חמורה בהרבה מאונס של ילד או אישה.   

פרופ' אהרון ברק, בחיבורו על פיצויים עונשיים, עמד היטב על ההבדל בין פיצוי נזיקי לקורבן עבירה שאמור להתברר בהליך אזרחי לבין "פיצוי עונשי" שאמור לשקף את רמת הסלידה של בית המשפט והחברה בכללותה ממעשיו של העבריין.

ישנן עבירות אשר גורמת נזק שלא ניתן להערכה כספית מדויקת, ובית המשפט פוסק סכום שלהערכתו משקף את חומרת הפגיעה. הערכת הנזק לקורבן העבירה הוא חלק מהשיקולים של בית המשפט בקביעת העונש הפלילי בית המשפט מתרגם את העונש כך שיהלום את הנסיבות שבהן בוצעה העבירה ואת חומרת הפגיעה.

לכן, ככל שהתנהגותו של המזיק פסולה יותר, כך תהא הפגיעה חמורה יותר והקנס העונשי צריך להיות גבוה יותר. במילים אחרות, בחינת חומרת התנהגות המזיק מגבירה את הערכת הנזק וצריכה להגדיל בהתאמה את סכום הפיצוי הניתן לקורבנות עבירת מין.

תועלת אדירה תצמח לנו כחברה, מהגדלה משמעותית של גובה הקנסות המוטלים על עברייני מין ופדופילים, ראשית, קנס כספי של מאות אלפי ₪ ירתיע לאין שיעור את העבריינים מלבצע מעשי אלימות כאלו ולו בשל החשש מהקנסות שיושתו עליהם בבית המשפט.

תועלת שנייה שתצמח היא שינוי מהותי בדירוג חומרת העבירות כפי שהן נתפסות היום בעיני הציבור.

התועלת השלישית תצמח דווקא למערכת המשפט העמוסה גם כך, שכן הגדלת הקנסות תעניק לקורבנות העבירה פיצוי הולם, כבר בערכאה הפלילית ובכך יעדיפו נפגעות עבירה רבות לוותר על הצורך המעיק בהתחלת ניהול תיק תביעה אזרחית חדשה כנגד הפוגע.

התועלת הרביעית תצמח לקורבנות העבירה עצמן, אשר בהטלת הקנס המאסיבי לטובתן, יעביר להן בית המשפט מסר של רוך והכרה, של אמון ושל הבנה לגודל האסון שפקד אותן וחשוב מכך, המדינה היא שגובה מהעבריין את הכספי הקנסות ומעבירה אותם לקורבנות  העבירה. הגדלת הקנסות לא תותיר עוד את הנפגעות בודדות בניהול מסע חדש של מגע משפיל עם הפוגע שבינתיים הספיק להבריח את כל רכושו והותיר אותן שוב, מול שוקת שבורה, מבלי יכולת להיפרע ממנו.


 

 

 

תגיות: ,

אוק' 21

פרויקט מג"ע-למיגור גילוי עריות מישראל קורא לנשיאת בית המשפט העליון לקיים בדחיפות דיון חוזר בפרשת האב הפדופיל, אשר הרכב גברי מובהק הכריע בו אמש, ולפיו אין להאמין לגרסתה של ילדה שנאנסה רק על סמך זיכרונה "המושתל" ובהעדר "ראיה" נוספת..

 

הובא לפרסום על ידי: עו"ד רוני אלוני סדובניק :" היום, 21 באוקטובר 2010 יצויין מעתה אצלנו, נפגעות תקיפה מינית בילדות,כיום אבל לאומי, לזכר הביזיון שהמיטו שופטי העליון עלינו נפגעי אונס בינקות ובילדות.

 

בעזרתם האדיבה של שופטי העליון הפך היום הפשע הפדופילי למושלם ולמשתלם. שופטי העליון נתנו גושפנקא להמשך מגיפת אונס פעוטות בחדרי חדרים בידי קרובי משפחה, ושאר חלאות אדם הנוהגים לצוד ילדים להסתירם היטב ולבצע בם מעשים המותירים אותם פגועי טראומה לכל שארית חייהם ונטולי ראיות.

 

ואכן , איזו ראיה יכולה ילדה להמציא למערכת המשפט כדי להוכיח את התרחשות הפשע מלבד עדותה ומאבקה העיקש?

איזה "דבר מה נוסף" יכול פעוט בן 4 להמציא כדי להביא לדין צדק את אחיו,סבו,דודו או אביו שהפכו את גופו הקט לתשמישם?

 

מאות אלפי ילדות וילדים בישראל, נאנסו בידי פדופילים בתוך משפחתם או מחוצה לה, ובפסק דינו המזעזע של בית המשפט העליון הוא למעשה טורק את שעריו כדי לא להביט בגופותיהן החלולים וזבי הזרע  של הילדים והילדות, מוטלות על סיפו של היכל הצדק- ללא צדק ומגן. פס"ד זה יהפוך מהיום לחרב בה מתגוננים כל הפדופילים הפוגעים בילדים ושוב יוותרו אותם הילדים ללא מגן, חרב או אביר שיתנדב להאבק על כבודם.

 

המסר מפס"ד הוא כי מה שהיה הוא שיהיה.שרשרת הדורות תמשיך לייצר בהסתר פדופילים הפוגעים בפעוטות, ומערכת השלטון תמשיך לגונן על פשעהם וכך הלאה, תמשך הזוועה לדורי דורות. בפעם הבאה כשבית המשפט העליון שוב יתמה מדוע הציבור מאבד אט אט את האמון בו, ראוי שיכלול גם פס"ד אומלל זה כנדבך בחומת הזכוכית החוצצת בין היכל השן הממוזג בגבעת רם לבין הסחי והזוועה בה גדלים ילדים בישראל.

 

תגיות: , , ,

אוק' 21

 נכתב על ידי: רוני  אלוני - סדובניק

 

 

 

עורי אהובה ממותך. די, את כבר לא לבד. נערי מבגדיך רגבי עפר וטפסי החוצה מקברך. הנה קחי את היד המושטת.

 

לא, אין צורך שתספרי לנו איך הגעת לשם, אנו רואות אותך מבעד לשתיקה. גם אנו נרצחנו נפש כמוך, עמדנו אינספור פעמים על קצה המצוק והבטנו כמוך בערגה אל השקט המובטח שלמטה.

 

ואת, שניצבת היום בחשש, שקופה ושותקת למרגלות הסולם ושוב שוקלת אם להרפות ולצנוח מטה או להעיז לטפס חזרה מתהום השאול אל פני האדמה, אליך מופנים דברינו, רצינו לספר לך ממרום גילנו, מה רואים מכאן.

 

מקצה הסולם מלמעלה הנוף מהמם, השמיים בהירים, האוויר טהור, השקט מחבק והרשות תמיד נתונה. נכון, הטיפוס בסולם חרץ חתכים שותתי דם בכפות הרגלים, איש לא עזר לנו בטיפוס, איש לא פרש רשת בטחון למרגלותנו ולא הבטיח להיות שם כשנמעד.ולהיפך, בכל פעם שהצלחנו לטפס וציפורננו  נאחזו סוף סוף בשפת התהום היו כאלה שדחפו אותנו בקצה הנעל שלהם  בשקט חזרה למטה, במורד הסולם. שלא נהיה, שנעלם. שלא נספר, שלא נדבר, שלא נקלקל את הסוף הטוב בסרט שלהם.

 

הטיפוס מהשאול היה קשה מתיש ומייגע, ולא פעם במהלך הטיפוס עצרנו ושוב התלבטנו בשביל מה להתאמץ? למה לא לעשות RESET  ולאתחל מחדש? אנחנו כבר רצוחות נפש, אז למה לא לנסות גלגול חדש, לא עדיף להגיע לפח המיחזור מאשר לשוק העודפים של סחורה פגומה סוג ב'?.

 

לפני שנים רבות, כשאנו, הילדות של שנות השבעים קמנו מהמתים, לא היו נפגעות בוגרות שיספרו לנו מה רואים שם מלמעלה מקצה הסולם? האם שווה בכלל לנסות ולטפס? היום אנחנו כאן כדי לספר לך שהדרך להחלמה ממש לא קלה אך בהחלט שווה. יש בה בריאה מחדש של עצמנו, יש בה מזור, איכות וסיפוק. יש בה אפילו אהבה, ובית אמיתי חדש ובטוח, מלא צחוק של ילדים מאושרים. הילדים שלך. 

 

היום אנחנו כאן כדי להצביע בפניך על שלב רעוע בסולם, על המהמורות שבדרך, המלכודות ומאורות הנחשים הנסתרות.

 

כל מסע חייך, את מתענה בשאלה,מה לכל הרוחות יש לי? מה זה "הדבר" הזה שנשבר בי? ובכן, ישנו חוש שביעי שעליו עדיין לא נכתבו מחקרים. זהו החוש שנכרת בך. כל יצור חי בא לעולם עם מנגנון פנימי של יצר לשרוד ולהמשיך לחיות.זהו חוש החיים.

 

רואים אותו במאבק העצמתי של טובע בלב ים שתשו כוחותיו אבל הוא עדיין אינו מוותר ונלחם על כל נשימה. זהו החוש שגורם לנו להיזהר מסכנת מוות, החוש שגורם לנו להישמר מפני פגיעה, מחלה, או מוות. כשפגעו בנו כילדות –הרגנו לנו את החוש השביעי שלנו.

 

וכך אנו חיות את המשך החיים בלי חוש יצר החיים, מעבירות את הזמן רק מכח האינרציה, אדישות לסכנה, קהות רגש וחוש. חיים ומוות מבחינתנו הם דומים. אצנלו הם נתפסים הפוך, החיים הם המפחידים, והמוות הוא ההבטחה לשקט ושלווה.

 

למרות הכל, רצינו לספר לך על "תיקון עולם" שלנו, העזרה שתוכלי לקחת ושמגיע לך לקבל ולתת. אם תרשי לנו, נוכל לתמוך בך ובכך לעזור גם לילדה הבודדה שהותרנו הרחק בתוכנו.

 

אנו, הילדות נפגעות תקיפה מינית בילדות, שעברנו עשרות שנים של טיפולים פסיכולוגים והעצמה פמיניסטית, למדנו וחקרנו את הפגיעה שלנו, אספנו תובנות רבות בדרך והיום אנו כאן כדי לגלות לך אותן, כדי שיהיה לך קצת יותר קל ממה שהיה לנו.

 

למדנו שהכל מתחיל באיכות הטיפול שתעניקי לעצמך. בדרך תפגשי עשרות מטפלים "מהנהנים", פסיכולוגים, עובדי רווחה, פסיכיאטרים ומדריכים שאין להם שמץ של מושג על טראומה מינית, קל וחומר אינם מוכשרים מקצועית לטפל בנפגעות כמונו, אבל הם לעולם לא יגידו לך את זה. את מסקרנת אותם, הם נמשכים לפתולוגיה של הסיפור המזעזע שהבאת להם לחדר והם לומדים עליך, את הסטאז' שלהם וזה בכלל לא מעניין אותם שאין לך זמן ללמד אותם, שאת זקוקה למישהו שיציל אותך דחוף.

 

המטפלים "המהנהנים" ישבו שם שנים מולך על הכורסא, מהנהנים בראש בסימפטיה במשך 45 דקות, ייקחו לך את מעט כספך ולא יעזרו לך במאום.  ואת? את  תישארי שוב מבולבלת ועירומה על סיפה של עוד קליניקה. רק כשתגיעי לזרועותיה של המטפלת האחת, הנכונה. זו שלמדה את התחום הספציפי של טיפול בנפגעות טראומה בילדות ,זו שיודעת את "זה" –רק אז תתחילי שוב לנשום ,לחיות, לאהוב ולצחוק.כן, לצחוק. למדנו שכשיש למפלצת שם, פתאום היא כבר לא כל כך מפחידה.

 

יש לה גבולות וניתן להכניס אותה סוף סוף למגירה ולנעול. לפעמים אפשר אפילו לגשת למגירה ולשחרר אותה קצת שתאכל משהו,שתנשום אויר צח.כשהיא נינוחה אפשר אפילו לדבר איתה וכשנוח לנו, שוב להחזיר למגירה.זה מה שטיפול טוב עושה לנו. מלמד אותנו לאלף את המפלצת ולהפיק ממנה איכויות.

 

תובנה חשובה נוספת שהייתה לנו היא, שהקשיים התפקודיים שלנו בהווה אינם מצדיקים את הקלות הבלתי ניסבלת של התיוג הפסיכיאטרי שממהרים לחרוט כמספר על זרוענו .נכון ניצלנו מהתופת אך אנו לא אשמות שהיא קרתה. הצוררים אשמים אז תייגו אותם ולא אותנו.

 

למדנו שכל מספר שהרפואה מבטיחה לצרוב רק על זרועך הופך מהר מאד לאות קין גלוי על מצחך. מאבחניך הם תלייניך. והגדרותיהם השטחיות אינן רלוונטיות ואינן נכונות והן נובעות אך ורק מבורות רפואית פרימיטיבית ימיי-ביינמית ופטריאכלית, המתעקשת לאבחן "התנהגות" כהפרעת נפש והיא ניזונה מתפיסת יסוד שגויה לגבי ההשלכות של פגיעה טראומתית בילדים-תוצאותיה-ודרכי הטיפול המתאימות להבראתם. זוהי רפואת אלילים גברים, שאין לה שיג ושיח איתנו הנשים.

 

הבנו שמקור ה"לא נורמאליות" איננו בנפשנו שלנו אלא בנפשה של החברה חולת הנפש הסובלת בעצמה מפיצול אישיות, מצד אחד קוראת למיגור המפלצת ובמחשכים מלטפת אותה ומטפחת מעריצה אותה.

 

למדנו שיש לכנסת עצמה פחד וחרדה מלהכיל את גודל הזוועה, הקושי שלנו נובע מהפחד שלה להישיר מבטה אל תוך עיני המפלצת הפדופילית ולהניס אותה בחרב שלופה, למען לא תפחיד ולא תפגע עוד בילדים נוספים. ואל תתפלאי ילדה, אם גוריה הקטנים של המפלצת הפדופילית כבר שורצים במסדרונות הכנסת, אחרת מה סיבה לה לכנסייתנו שאינה שורפת את המפלצת פעם אחת ולתמיד?

 

את הקשיים שלנו ניתן היה לפתור ולעמעם אם למחוקק ולשופט באמת היה אכפת. אבל לא אכפת להם. שניהם יחד שופט ומחוקק, מקריבים לו למולך הפדופיליה בכל שבוע עוד ועוד גופות של פעוטות לספק את תאבונו שאינו יודע שובע.למדנו שאין לצפות מהמחוקק או מהשופט, מהשוטר או מהעיתונאי שיבינו. יקרתי, אנחנו לבד במערכה. ככל שתקדימי להבין זאת כך תגאלי את עצמך מהר יותר ,קומי והניפי בכוחות עצמך את החרב הכבדה להגן על נפשך.

 

לא רק הכנסת אשמה, כל צורות הממסד לא טורחות לחקור יותר מדי לעומק את מימדי הפגיעה הפוסט טראומתית של תקיפה מינית בילדות, מהותה ודרכי הטיפול הנכונות בה, כי הממסד לא מתעניין בנפגעות תקיפה מינית או בכלל הנשים. הממסד נוצר בשביל הגברים לא בשביל הנשים. הממסד "חושב" בדפוסי חשיבה גברית, למשל, חשוב לו למנות ועדות נפרדות שאין בינן קשר, ועדה אחת לילדים, ועדה אחת לנשים, ועדה לנוער בסיכון או למלחמה בזנות, או ועדה לאלכוהול, ורשות לסמים.

 

בצורת חשיבה מוטעית זו מקפיד הממסד להפריד בין הפגיעה בילדה לבין הפגיעה בילדה שממתינה רצוחה בתוך גוף אישה בוגרת. ובינן לבין הילדה הכלואה בגופה של זונה וחוסמת את זיכרונות הזוועה בסמים מטשטשים. כל עוד הממסד לא יחבר בין כל הילדות שבנו, הוא לעולם לא יבין אותנו.

 

ואולם, מסתבר כי הממסד "חסר האונים" כלפינו, דווקא כן בנה תוכניות שיקום מעולות מתקדמות וחדשניות לנפגעי פוסט טראומה זהה לשלנו- בתנאי שהטראומה "המכובדת" הזאת התרחשה במלחמה, בקרב, בתאונת דרכים או בפיגוע טרור.

 

במקרה זה הממסד וחברות הביטוח מבינים טוב מאד שלנפגע "ההרואי" יש רשימת מכולת עם קשיי תפקוד וכך הממסד נרתם בלב חפץ ובכיס פתוח לפצות את הנפגע בגין קשיי תעסוקותיו, מסייע לו לממן את כל טיפוליו, לימודיו, והוא מקבל סל שיקום מלא.שיקום כלכלי, תעסוקתי נפשי ,הורי וזוגי.

 

עורי ילדה והרימי ראשך, לא בך פגם ולא בך טומאה, אלו נמצאים מחוץ לך ולכן מצבך בר תיקון, בר ריפוי וניקוי.

 

נכון, לעולם תישאי כמונו את זיכרונות הפציעה, ותזכירי יום יום לנצח ועד סוף הדורות, את מראה גופתה של הילדה שהיינו, מוטלת רצוחה לסיפה של כנסת ישראל, ועד יומך האחרון נתמה יחדיו מדוע מנהיגינו ומחוקקינו, שוטרנו ושופטינו, עוברים יום יום מעל לגופת הילדה המחוללת וזבת הזרע, עוקפים אותה, מדלגים מעליה, דורכים עליה, מטנפים בבוץ סוליותיהם את אברותיה  ולא רואים אותה גם מחצי מטר.שקיפותה זועקת וקולה לא נשמע.

 

קשיי התפקוד שלך ושלנו הם כצלקות מלחמה עקובה מדם, קרב לא הוגן, גם אנחנו נפגעות הלם קרב ולא סתם קרב, אלא הקרב האכזר מכולם, של חזקים מול חלשים, אבל את המלחמה שבה נפלנו חללות ומחוללות, איש לא יכניס לדברי ימי ההיסטוריה ואנו לא נבוא בהיכל גיבורי ישראל. לכבודנו לא תעמוד האומה לדקת דומיה. משחר הימים ועד קץ הדורות אנו נקברות חיות מחוץ לגדר.

 

בדומה להלומי קרב נותרנו לנצח נזקקות לפרוטזה טיפולית. אז מה? הרבה אנשים שיש להם פרוטזה, מתהלכים בקרבנו גאים ושלמים עם מה שהם, והחברה מקבלת אותם בחיבוק ובהערכה, מקלה עליהם ומיטיבה איתם ומשקמת אותם. לא שופטת אותם עוד על נכותם. גם אנחנו רוצות הכרה מכבדת בקשיי התפקוד שלנו, בלי רחמים ובלי נבירה פלסטית בעצב החשוף שבפצעינו.

 

ובכן ילדתי, יש לה שם למפלצת המפחידה. קוראים ל "מחלה" שלנו,  PTSD ובעברית: הפרעת דחק פוסט טראומתית. טראומה קשה כזאת יכולה לקרות לכל אחד, זו איננה מחלת "נשים". אז למה בכל זאת כל כך קשה לנו, למה אנו סובלות כל כך? ובכן, אנו בוכות וכואבות כאם שכולה האוחזת בגופת ילדה המת.

 

גם אנחנו שכלנו את הילדה שהיינו. גם אנחנו קורעות קריעה וחופנות עפר על ראשנו ונוהגות על פי כל כללי מנהגי האבלות. נותנות אינספור סימנים לסביבה שהנה-אנו יושבות שבעה על רצח של ילדה. ובכל זאת, איש לא פוקד את סוכת האבלים שלנו. לשבעה שלנו איש לא בא. גם לא לטקס גילוי המצבה ולא לשלושים ולא לאזכרה השנתית. ואין לנו חלקת קבר לפקוד אותה, אנו נקברות חיים בקבר אחיות, בגיא ההריגה שלנו. אנו השכולות היחידות בעם המתאבלות לבדן. פלא שאנחנו לא יוצאות מהטראומה?

 

אלו מאיתנו שנפגעו כבר בילדותן וחמור מכך, נפגעו בתוך התא המשפחתי, סובלות מאותה תסמונת PTSD אך בצורתה הקשה והמורכבת יותר ולזה קוראים CPTSD ובעברית: הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת.בטח מורכבת.

 

להפרעה שלנו יש סימנים קבועים שחוזרים אצל כולנו: מצבי ניתוק מהגוף, שטף בלתי פוסק ומכאיב של זיכרונות מהאירוע, בעיות זיכרון וסיוטים קשים בלילות, חוסר יכולת לישון שינה בריאה-אנו קמות גם אחרי עשרים שעות שינה עייפות ורק רוצות לחזור לישון, אנו מתקשות ביצירת קשרים חברתיים בריאים, נוטות לתגובות קיצוניות כלפי הסובבים אותנו, אדם אוהב יכול בשנייה להפוך בעיננו לאויב , אנו נפגעות בקלות ומתקשות לתת אמון באחר.

 

אנו מהלכות בחיים, אבל מתות מפנים. רצוחות נפש, רבות מאיתנו רואות במוות את האופציה היחידה להקלת הכאב הבלתי נפסק. חלק בורחות לסמים וחלק נופלות לחיי זנות, חלק פוצעות את גופן במקומות נסתרים מתחת לבגד, זר לא יבין זאת. לא יבין שרק הכאב הפיזי מקל מעט על כאבי התופת שבלב.

 

אנו מרעיבות את הגוף שנכשל במשימתו להגן על הנפש, מאביסות אותו, מתאכזרות אליו, או סתם מזניחות אותו ומתקשות לתקשר עם הגוף, שלא לדבר על לאהוב אותו.השליטה על הגוף נגזלה מאיתנו בידי הפוגע שעשה בנו כחפצו ואנו משיבות לעצמנו את השליטה בגוף בכל דרך אפשרית. תופסות בכח את מקומו של הפוגע ולוקחות את המושכות לידינו-עכשיו אני. אני זו שאכאיב ,אני זו שאפצע אני זו שאתגמל או אעניש אותך.אותי.

 

טראומת הפגיעה בתוך המשפחה היא האיומה מכל, מדירה אותנו מחוץ למעגל החיים-אם נשתוק ולא נספר ימשיך הפוגע לפגוע בעוד בנות ובנים, ואיש לא יבין מה לעזאזל לא בסדר איתנו? מה היא כזאת דיכאונית?.

 

אם נעז ונספר, המשפחה תוקיע אותנו, יגידו שאנחנו "שקרניות" או סתם "פסיכיות"  ואנו נודר לנצח מירושת הפוגע, משיתוף בנכסי וטובין המשפחה  או מסיכוי לפיצוי על מעלליו של הפוגע, פיצוי שיילקח בהכרח מכיסם של אמנו, אחינו ומשפחתנו- דילמות קשות ומתישות שאנו נאלצות להתמודד מולן כל כך לבד.מעדיפות בדרך כלל את השקט והויתור על פני המאבק הרועש.והכי עדיף השקט של המוות.אחריו באמת אין עוררין.

 

אנו כמהות לאהבת אמת אך מתקשות לתפקד בתוך זוגיות וחיי המין שלנו קשים מנשוא. משתוקקות למגע אך מפחדות ממנו. מי ישיב לנו את האמון בגוף העירום? מי ילמד אותנו להנות ממנעמי גן העדן המיני כשאצלנו זכרונות מגיהנום של התעללות, הונאה וניצול?

 

כשאנו אמהות, אנו מתמלאות חרדות לילדים, חרדות קצת יותר מוקצנות מהפחד הרגיל הנורמאלי שחוות אמהות וזה ברור לנוכח ניסיון חיינו . אנו יודעות כי אמהות נפגעות תקיפה מינית בילדות מתרסקות לגמרי אם גם ילדן נפגע והן לא הבחינו בכך.אין אסון גרוע יותר מנפגעת שנשבעה להגן בגופה על הילד שלה וכשלה בכך. כך קורה שאמהות מתעוורות ומתעלמות מהפגיעה בילדן,הן לא מסוגלות בכלל להכיל את גודל הזוועה . לא זה לא קרה.היא תגדל ותשכח.הנה גם אני שכחתי ואני חיה.מתה. חיה. מתה.וכך רבות מאיתנו לא מעיזות כלל להביא ילד לעולם.

 

והדורות עוברים, ושרשרת הילדות ממשיכה להיוולד-להיפגע-לשכוח-להיזכר-ולמות כמו תקליט שרוט שאיש לא טורח לעצור.

 

אנו מתקשות מאד לשמור על מקום עבודה קבוע, ממחזרות שוב ושוב סיטואציות פוגעניות בהן אנו שוב קורבן ושוב מישהו מנצל אותנו. קוראים להתנהגות הסדרתית הזאת: בטחון סוטה בכאב מוכר. ואף אחד לא מבין אותנו וגם לא מאמין לנו. גם נשים לא. אפילו אנחנו לא מבינות אותנו.

 

קשה לנו עם נשים. עוד יותר קשה לנו עם גברים. מאד קשה לנו עם גברים בעבודה והכי הכי קשה לנו עם סמכות של גבר שהוא גם הבוס. כל מגע פיזי מקפיץ אותנו וגורם לחרדה. אנו נוטות לפרש לא נכון מערכות יחסים וכוונות של אנשים מסביב.דרוכות וערניות לכל מכה שתנחת שוב.

 

אנו סבות בעולם כמו טרף פצוע שריח דמו הניגר מושך אליו את הכרישים המורעבים שאין בהם שום חמלה. אחד אחרי השני הם נועצים בקור רוח את טרפיהם בבשרנו הבוסרי ושוב מגיעים לסיפוקם, שובעים וממשיכים במסעם עד לטרף הבא שייפול לידיהם. מותירים אותנו מתות בפעם השנייה, והשלישית. כמה עוד אפשר למות בגלגול אחד?

 

כמו קטוע רגל שממשיך עוד שנים לחוש את העצב החשוף של הרגל שכבר מזמן איננה, כך גם אנו סובלות שנים רבות לאחר הפגיעה כאבים עזים בבטן, בגב, בכל איבר שמתקשר לנו לפגיעה ואנו מרבות לחלות ולהעדר מהעבודה שלא באשמתנו. ואף אחד לא מבין.

 

זיכרונות הפגיעה הם כה איומים ומפלצתיים עד שאיננו מסוגלות כלל להתמודד עם שיטפון הזיכרונות המציף את מוחנו מתי שרק מתחשק להם לבא, בכל רגע נתון, משתק אותנו מיכולת לתפקד.יש ימים שלמים שאנו לא יכולות לצאת מהבית. כל יציאה אל המרחב הפתוח היא מאיימת וקשה וטומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה חדשה.כל יציאה דורשת הכנה נפשית מיוחדת.

 

יציאה מה"מרחב הבטוח" מחייבת אותנו לגייס אנרגיות אדירות של כח וריכוז ודריכות יתר שאין לנו בשפע. יציאה "החוצה" מצריכה מאיתנו רמת כוננות ספיגה גבוהה ודריכות לקראת הפגיעה הבאה שבטוח ממתינה לנו שם בחוץ והיא תגיע.את זה אנו כבר יודעות. ההרגשה היא שזה רק עניין של זמן עד שנפגע שוב, לכן הכי בטוח להישאר לבד בבית. ועד שהתלבטנו, לצאת ? להישאר?שוב ירד הליל ושוב נשארנו צפונות בבית .טוב, ננסה שוב מחר.

 

כדי להתמודד עם הבעיה, המוח שלנו יצר לנו כלי עזר מעולה-מנגנון הדחקה שפשוט עוזר לנו לשכוח את האירוע. כמו שער פלדה ענק שירד וחסם לעד את תמונות הזוועה, הריח, המגע, הזיכרונות. אבל המחיר לבניית סכר פלדה אדיר עוצמה כזה הוא מחיר כבד ויקר.

 

כל אדם בא לעולם מצויד בסוללה המכילה אנרגית חיים שאמורה להספיק למאה שנים. אנו נאלצות לשרוף עוצמת אנרגיה כה גדולה במאמץ האדיר לסנן את הזיכרונות, עד שסוללת החיים מתרוקנת לנו בגיל מאד צעיר. ולא רק שהסוללה שלנו מתרוקנת כבר בגיל 20 אלא ישנו מחיר נוסף לשכחה המבורכת- כשמסך הפלדה יורד על זיכרונות הטראומה, הוא מוריד יחד איתם לתהום הנשייה גם את כל זיכרונות ילדותנו המתוקה ומותיר אותנו גדועות ילדות, ועם שיירי מנגנון זיכרון משובש ומקולקל, הזורע הרס ופוגם בכל פעולה שאנו מנסות לבצע, בלימודים,בעבודה, בבית, בהורות ובזוגיות.

 

אנו צריכות שקט מוחלט, קיפאון, בלי שכלום יזוז מסביב, שקט. שקט. רק כך אנו ממלאות מצברים.

 

כולנו ממשיכות לשאת את המשא הכבד של הפגיעה שעברנו לתוך ההווה והעתיד, זה מפריע לנו כאמור, בתפקוד במקומות עבודה, בניסיון לבנות זוגיות, בהורות שלנו, ביחסי אנוש בחברה ובעיקר מקשה עלינו פנימה, בתוך הנשמה הפצועה והמדממת כרונית, אנחנו מתקשות לסלוח לילדה ההיא שבטחה בפוגע, שנתנה לו לעשות את זה ושתקה, ולא סיפרה לאף אחד. ילדה מטומטמת. טיפשה קטנה. מגיע לך כל העונשים שבעולם על מה שעשית לי. תראי מה עשית לי? ככה מתנהגת ילדה טובה?.

 

אנו נפגעות גילוי עריות ותקיפה מינית בילדות, הנושאות בבדידות על כתפינו משא כבד במסע ארוך, החלטנו היום לקום ולדרוש שתראו אותנו, אנחנו לא שקופות, מגיע לנו שהמדינה תסייע לנו לבנות עתיד בריא ותממן את הטיפולים שלנו.

מגיע לנו שלא ייקחו מאיתנו מיסים כשאנו מתאמצות ועובדות קצת למרות הקשיים, ושיתנו לנו סיוע כספי בשכר דירה כשאנו חייבות לעזוב את הבית הפוגע בגיל 18 ונשארות בו כי אין לנו לאן ללכת, שיעזרו לנו למצוא עבודה מוגנת אם אנו לא מסוגלות לעבוד בסביבת עבודה גברית, שיראו בכל רגע שאנו חיות –נס ויוקירו אותנו על שהעזנו לאחוז בציפורנים בחיים ולא לוותר.

 

מגיע לנו שלא יחייבו אותנו להחליט: "או שאת מתפקדת או שאת לא מתפקדת"- שיבינו שאין כאן שחור ולבן, וגם אם אנחנו עובדות ומנסות לשדר "הכל כרגיל" המצב בפנים מאד לא רגיל, ואנו זקוקות נואשות למימון טיפולים פסיכולוגים לכל אורך משברי החיים.

 

אנו רוצות שלא יאשימו אותנו במה שקרה ומגיע לנו שלא תהייה התיישנות על הרצח שרצחו בתוכנו . רצח זה רצח ואסור שתהייה עליו התיישנות. אנו לא נסכים שהפדופילים שפגעו בנו יסתובבו חופשיים בעוד אנו כלואות למאסר עולם בכלא הזיכרונות, עובדות עבודת פרך בניסיון להחזיק עוד יום ועוד אחד, בעוד הם ממשיכים לפגוע בעוד ילד ועוד אחד.

 

את אות הקין צריך למחוק מהמצח שלנו- ולקעקעו דווקא על מצחם של הפוגעים-וגם לציין על המצבה שלהם ,למען יראו כל הדורות עד לסוף הימים כמה אנו כחברה אנושית שונאים את מי שפוגעים בילדים.

 

אנו דורשות שיפורסמו שמות כל חברי הכנסת אשר מסרבים לתמוך בביטול ההתיישנות על עבירת מין בקטין –למען ישפטו בידי ההיסטוריה כמשתפי פעולה עם השמדת עם- עם הילדות והילדים.

 

גם אנחנו רוצות מפתח לדלת החיים.

 

אם גם את רוצה לטפס במעלה הסולם, מהתהום אל ההחלמה והשקט, אם את רוצה להצטרף לעשייה זו למיגור מגיפת אונס הילדים, את מוזמנת לקחת את היד המושטת לך ובכך לעזור גם לעצמך וגם לנו כקבוצה .

 

 

כתבה: רוני אלוני סדובניק.

פרוייקט מגע

www.alonilaw.org

ronione@netvision.net.il

 

 

כל הטקסט הכתוב בלשון בת מופנה גם לנפגעים בנים.

תגיות: ,

אוק' 02

נכתב על ידי: עורכת הדין רוני אלוני סדובניק   

זוועה מעוררת פלצות מתרחשת כבר עת ארוכה מאחורי הקלעים בהפגנות אנשי השמאל בבילעין, בנעלין ובשייח ג'ראח. סוד אפל המאיים לנפץ לרסיסים את הבסיס הערכי האידיאולוגי שעליו בנויה הדרישה לסיום הכיבוש בשטחים.מסתבר כי במהלך השנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, בזמן שנשים פעילות-שלום מהארץ ומחו"ל מפגינות וטורחות להגיע ולפעול בשטח למען הפסקת הכיבוש, הן מותקפות מינית בידי גברים פלשתינים שלמענם הן פועלות. מדובר במסכת מתמשכת ורחבת היקף של ביצוע מעשים מגונים בגופן של המפגינות, הטרדות מיניות פיזיות ומילוליות. מי שדואג לטשטש עקבות ולהשתיק את התופעה הם דווקא פעילי השלום החוששים כי טיפול בתופעה יפגע ברגשות הפלשתינים ובמורשתם התרבותית הרואה בנשים חפץ מיני. האומנם זו דילמה ערכית קשה?

ולא רק את מסע ההשפלה בגופן של פעילות השלום מנסים להשתיק ולהסתיר, אלא גרוע מכך: מתקיים ניסיון נואל של פעילי מחנה השלום לטשטש ולהצניע מעין התקשורת אינוס של פעילה אחת והטרדה מינית חמורה של פעילה נוספת, בהם הנפגעות היו פעילות-שלום שהגיעו לכפרים במטרה לסייע במאבק. תוקפיהן היו, בשני המקרים, פלשתינים שידעו היטב כי הן פעילות-שלום ואף הכירו אותן דרך ההפגנות בשטח.

בל נטעה: לא מדובר במקרה בודד או שניים, אלא במה שנראה כתופעה רווחת ומשפילה, אשר בה נשים אמיצות המקריבות מזמנן ואמונתן להילחם למען חירותם של ה"כבושים" - דווקא הן הראשונות שנופלות קורבן לתקיפה מינית מצידם.

מקרה האונס ארע כבר לפני מספר חודשים בכפר אום סלמונה, שליד בית לחם; הנאנסת, פעילת שלום אמריקנית, רצתה להתלונן אך פעילים בארגוני השלום לחצו עליה שלא להגיש תלונה כדי לא לפגוע במאבק לסיום הכיבוש. האם יש צביעות גדולה מכך מצד אנשים המכנים עצמם "אנשי שלום"?המקרה השני ארע לאחרונה לאחת מפעילות השלום, שהוטרדה מינית באופן חמור. הפעם הייתה זו ישראלית אמיצה שהבינה מיד היכן עובר הגבול הברור בין שלום ומלחמה, ולא היססה להגיש תלונה נגד הפוגע. ואולם, בלחץ כבד ובלתי הוגן שהופעל עליה מצד מארגני ההפגנות בשייח ג'ראח, היא חזרה בה מתלונתה.

ואם לא די בכך, כדי להצטמרר מהמוסר הכפול ואובדן המצפן, הרי שלאחרונה החמיר עוד יותר המצב, כשפעילי שלום מקרב מארגני ההפגנות בבילעין ובשייח ג'ראח פנו בדרישה לנשים המגיעות להפגין להקפיד על לבוש צנוע העומד בקוד המקובל בכפרים הערביים - חיג'אב, בורקה, כיסוי ראש

ואיך זה שלא שמענו על כך? הרי התופעה ידועה בקרב קבוצה רחבה של פעילי שלום ואין זה סביר להניח כי הדבר נעלם מהברנז'ה התקשורתית, אז מה ניתן ללמוד מהשתקת הנושא בתקשורת? ומדוע זה נדם קולן של הפמיניסטיות הרדיקליות אשר טוענות השכם והערב שכיבוש הוא כיבוש ואין נפקא מינה אם מדובר בעם שכובש עם או בגבר שכובש אישה?מסתבר שקיים פער בין התיאוריה הפמיניסטית הרדיקאל-שמאלית בעניין ההתנגדות הפעילה לכיבוש השטחים, ובין הפאסיביות, הגמגום וההתבטלות בפני הכיבוש האלים של נשים; לכאורה אמורות היו שתי הפגיעות בנכבש להיות פסולות, אך כשצריך לקבוע סדרי עדיפויות באג'נדה של ארגוני השלום הפציפיסטים - גם להם יש סדר עדיפות ברור: קודם כל סיום הכיבוש ורק אחר-כך הגנה על האישה.

האם ייתכן שסוף-סוף אנו עומדים מול האמת העירומה: מדובר כאן בארגונים פרו-איסלמים המסתירים את פעילותם במסווה הומניטרי? אחרת, איך אפשר להבין את העדפת השריעה האיסלאמית על פני מאבק בהדרת נשים, בהשפלתן, בכיבושן וברמיסתן.

הייתי מצפה מראשי מחנה השמאל הדוגלים בערכים של שוויון, כבוד האדם, זכויות אדם של גברים ונשים, ערכי שוויון וצדק חברתי - לבחור אחרת. לזעוק זעקה נגד היחס לנשים בהפגנות, ואף לעצור את פעולות המחאה נגד הכיבוש עד לתיקון דרכיהם של הגברים הפלשתינים.

תגיות: , , ,

אוק' 01

נכתב על ידי:  ניר חסון ונועה קושרק

אונס לא היה (כנראה), אבל פרשה יש. הבלוגוספירה הישראלית לא יודעת את נפשה

להלן הקישור לכתבה המלאה: פרשת האונס שמטלטלת את שייח ג'ראח

נלקח מאתר:

תגיות: ,

יולי 31

בועדות הביטוח הלאומי לצורך קבלת קיצבת נכות

נכתב על ידי: רוני אלוני-סדובניק, עורכת-דין

"כל מה שאישה צריכה הם חדר עם מנעול והכנסה קבועה" (וירג'יניה וולף).

קבוצת עורכות דין, ייסדה שירות חדשני לסיוע משפטי לנפגעות תקיפה מינית וגילוי עריות בהשגת קצבת נכות מהביטוח הלאומי.

הפרויקט נבנה בעקבות סקר שערכה החברה הכלכלית לנשים, ממנו עלה כי בעוד נפגעי PTSD כתוצאה מהלם קרב, או פיגוע טרור מוכרים לצרכי קצבת נכות, הרי ש 89% מהנשים נפגעות PTSD כתוצאה מתקיפה מינית, נמנעות מפנייה לביטוח הלאומי לצורך קבלת קצבת נכות, בדרך כלל מתוך חשש להתמודד בעצמן מול הבירוקרטיה והפולשנות לנבכי נפשן. במסגרת הפרוייקט המשפטי החדש יכולות שורדות תקיפה מינית לעבור את התהליך המתיש בעזרת צוות מקצועי החוצץ בינן לבין גלגלי הבירורוקרטיה העלולים להיות אכזריים ומשפילים.    

על התופעה:

שורדות עבירות מין, גילוי עריות, תקיפה מינית ואונס ובמיוחד אלו שנמנע מהן לקבל טיפול בזמן אמת, נושאות על גבן לשארית החיים משא כבד נפשי, רגשי, תפקודי המונע מחלקן למצות את הפוטנציאל האישי שלהן להצליח כלכלית בחיים.

הן נאלצות למצות חלק ניכר מכוחן בהתמודדות יומיומית עם בעיות ריכוז, שינה ומשברים הנובעים מפלאשבקים בסיטואציות המחזירות אותן בכח למאורע הטראומטי בעברן. הן מתמודדות כל שארית חייהן עם קשיים תפקודיים החל בקשיי התמדה במקום עבודה, מתקשות ביחסי עובד-מעביד, קשיים במשפחה, בהורות, בזוגיות, ביחסי אנוש ועד קשיים בשינה, דיכאונות , בעיות בריאות נלוות, קשיי זכרון, למידה, ריכוז וכד'..

בהיבט הכלכלי רבות מהן חוות עוני וחיות בחרדת הישרדות כלכלית קשה מנשוא, המביאה את חלקן למצבים קיצוניים.   

רשימת קשיים זו הנובעת מפוסט טראומה אינה אופינית רק לנפגעות תקיפה מינית, גם חיילים או נפגעי פעילות טרור עלולים ללקות בה (הלם קרב), אלא שעבורם נבנתה מערכת בטחונית משקמת המסדירה עבורם הליך פרוצדורלי אשר בסופו הם  מקבלים מהממסד הכרה כזכאים לקיצבת נכות המאפשרת להם רשת ביטחון כלכלית מינימאלית- המעניקה להם שקט נפשי ומבטיחה את מחייתם ופרנסתם עד סוף חייהם.

עד היום נשים נפגעות פוסט טראומה הסובלות מאותם התסמינים- נמנעות מהנסיון המשפיל להשיג לעצמן קצבה צנועה זו, הן מחוסר מודעות לזכאותן והן משום החשש להתמודד מול החטטנות והבירוקרטיה בועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, מי שהעזה וניסתה דיווחה על חוויה קשה, אכזרית, מעליבה וכמעט בלתי אפשרית.

עו"ד רוני אלוני סדובניק יוזמת הפרוייקט: "אנו מודעות היטב לבעיות הכלכליות שלעיתים מאפיינות נפגעות בשלב זה של חייהן, ועל כן בנינו מנגנון נוח, מתחשב וגמיש שיאפשר לפונות לקבל טיפול משפטי הולם לפי יכולתן, יצרנו צוות משפטי- פסיכולוגי-רפואי המאפשר מנגנון עוטף ומגן, יעיל וידידותי, נוח וחם, תחת קורת גג אחת, במטרה לייצג את הנפגעת, להקל עליה את ההליך ולעמוד חוצץ בינה ובין הבירוקרטיה הקרה והמנוכרת של מסדרנות המוסד לביטוח לאומי- עד להשגת המטרה החשובה- רשת בטחון כלכלית המאפשרת מחייה צנועה קבועה.

אנו נעזרות ומגובות בתמיכה רבת הניסיון של ארגוני הנשים הפעילים ביותר בתחום. היה לנו חשוב ליצור כלי עבודה חדש עבור המטפלות/ים והמתנדבות הנותרות לעיתים חסרות אונים מול המצוקה הכלכלית הקשה אליה מתדרדרות חלק מהשורדות. הוספנו כאן כלי משמעותי בתיבת כלי העבודה שמטרתה לסייע לשורדות בבניית עתיד טוב יותר.  ".

לפרטים נוספים רוני אלוני-סדובניק, עורכת-דין
 052-5727776 
ronione@netvision.net.il   www.rtmiss.co.il

תגיות: , ,

אוק' 31

שחר אילן "הארץ" שלום רב,

עיתונאי מקצועי, היה צריך להשאר בישיבה ולהקשיב לכל מה שנאמר בה ,כיוון שלעיתים דווקא ברגע שאתה לא שם, פתאום צצה התגלית העיתונאית הנכונה.

ובכן לי להבדיל ממך, ברור שהכותרת המדהימה מהישיבה הייתה שילדות רבות המועסקות בזנות מפחדות פחד מוות מהשוטרים ונמנעות מלהתלונן במשטרה והן העידו באוזני ד"ר ענת גור: "שוטרים מאלצים אותנו למצוץ להם בניידת באבו-כביר".

אם כבר עיתונאות אז בוא תהייה גבר ותתמודד עם המציאות האכזרית הזאת.האם מכל הזוועות שתוארו בישיבה זו מה שראית לנכון לפרסם זה ששופרו תנאי הזונות? במה? שהגיל שלהן הולך ויורד? שההתעללות הגופנית הוחלפה בהתעללות נפשית ?

מה יותר קשה לדעתך, נזק גופני או נזק נפשי? אתה קולט בכלל לאן הלכת בפרשנות שלך שתניאי העסקת הזונות השתפרו כי הצלקות כבר לא על גופן אלא רק בנפשן?

עוד כותרת שנעלמה מעיניך.

המטה למאבק בסחר בנשים שאל את דנינו מדוע תלונות שהוגשו נגד עמוס שוקן ומרודי בגין פרסום עברייני של מודעות זנות- לא נחקרות כלל כבר שנה וחצי? דנינו השיב: "רוני פנית אלי בעניין כבר כמה פעמים, ואני הבטחתי שאבדוק, אין תשובה מה קורה שם".

זאת כותרת: אולמרט והרשזון נחקרים אבל המישטרה רועדת מפחד לחקור את עמוס שוקן ונמרודי- מעניין למה"? 

זו כותרת .תודה.

שלך כתמיד.

רוני אלוני סדובניק  

תגיות: , , , ,

אוק' 30

כבוד השופטת, כבוד הזונה


רוני אלוני-סדובניק


השופטת המחוזית דליה גנות סיפקה זה מכבר סיבה נוספת לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט, כשהורתה לשחרר ממעצר חמישה נאשמים בסחר בנשים. בעיניה, טבעי שסרסור יכעס על אשה שמסרבת לשכב עם לקוחות. אמירה חמורה כזו מוכיחה שוב עד כמה מפגרת מערכת המשפט בארץ.

חמשת הסרסורים הואשמו בעבירות חמורות של סחר בנשים, הבאת אדם לעיסוק בזנות וסרסרות במספר נשים אוקראיניות חסרות ישע, תוך ניצול מצבן הכלכלי והסוציאלי הקשה ושיעבודן בכוח לעסוק בזנות בניגוד לרצונן. החלטת השופטת רצופה התבטאויות חמורות מאוד, המעידות כי כבודה לא מעודכנת כלל במאפייניה המתחדשים והפתלתלים של התעשייה הבינלאומית של סחר בנשים, בתחכומים ובניואנסים המעידים על שיעבוד נשים זרות לעבדות כזונות. לדעת השופטת: "אך טבעי הוא כי הסרסורים, מעסיקהן הלכאורים של הנשים, כעסו כשלא יכלו או לא רצו לעבוד הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן הן". איך יכול בית משפט ישראלי להצהיר בכתב כי טבעי הדבר שסרסור הסוחר בנשים יביע כעס על סירובן לשכב עם גברים ולהישמע לו? האם באמת כבודה לא מבינה שכשמישהו מאלץ בכוח אשה לשכב עם לקוחות, אזי לא מדובר ב"זונה" אלא בשפחת מין משועבדת שנשלטת באיומים? השופטת גנות לא חושבת שאילוץ נשים כנגד רצונן לשכב עם גברים מכל סיבה היא הוכחה לשיעבוד כוחני ושלילת חירות. החלטתה האומללה ניתנה על אף שעולה מחומר החקירה כי הנשים סבלו חרפת רעב באוקראינה, אולצו לעבוד בזנות תמורת שקלים בודדים, חוייבו לשכב בניגוד לרצונן עם עשרות לקוחות גם כשהיו חולות או בעת המחזור, ומעסיקיהן ליוו אותן כל העת תוך שמירה קפדנית, על כל צעד ושעל שלהן גם מחוץ למכון הליווי. לאחר שנים של חוסר הבנה של הסוגייה, סוף סוף עושה המשטרה מאמצים רציניים ולוכדת חמישה סוחרי נשים. עד שגם מחסום הפרקליטות נחצה, ואף שם מתגבשים כתבי אישום רציניים שמגובים בראיות נגדם, אנו שוב עומדים מול שוקת שבורה, כששופטים משחררים סוחרי אדם בנימוק כי לא הוצגה ראיה למכירה או קניה של השפחה וכי האדונים דווקא נהגו בשפחותיהם בהומניות כשלקחו אותן לגניקולוג או לשפת הים מעת לעת. אין זו הפעם הראשונה שבה שופטים מגלים בורות ונבערות לגבי מאפייניה של תופעת הסחר בבני אדם לזנות בעולם. מדובר בחוסר ידע מביש לגבי הנסיבות המאלצות אנשים רעבים למכור את חירותם לסוחרי עבדים תמורת לחם ומיטה. כשגנות מנמקת בהחלטה לשחרר את החשודים בכך ש"אף אחת מהמתלוננות לא אולצה לקיים יחסי מין ללא תמורה.." היא בעצם מצהירה כי לגיטימי לאלץ אדם לעבוד בזנות בתמורה ל-50 שקל. הגיבוי שקיבלה השופטת גנות מכבוד השופט הפורש שלי טימן חמור לא פחות. הוא טען כי "הלחץ המופעל על התביעה להמשיך להחיות את התופעה ההולכת ונעלמת על ידי האשמת סרסורים בעבירת סחר גובלת בשערורייה". שערורייה. לא פחות. כנראה שכבוד השופטים לא קראו את המחקרים האחרונים לפיהם 92% מהעוסקים בזנות מכורים לסמים או סובלים מנכות נפשית כתוצאה מפגיעה מינית בעברם. על כל מי שמתפתה לפטור את העיסוק בנושא באמירה כמו: מה רע בנשים שרוצות שיביאו אותן לעסוק בזנות בישראל, לחשוב שנית. האם הייתם מסכימים שינצלו את מצוקתה הכלכלית של בתכם או אחותכם, את התמכרותה לסם, ויאלצו אותה לעסוק בזנות תמורת שקלים ספורים וטיול בפיקוח צמוד לרופא או לים, כשכל תנועותיה נשמרות ונשלטות על ידי אחר? האם שאלת הנורמטיביות וקיום הרצון החופשי של אדם לקום ולמכור את גופו בעד נזיד עדשים לאלפי גברים שיחבטו בו, יחדרו לתוכו, ישפילו וירמסו אותו עדיין ראויה גם בעידן המתקדם שבו אנו חיים? האם באמת צריך למסד את האומללות הזאת, או שאולי הגיעה העת לשקם את הנשים הללו ולעזור להן לחזור לחיים בכבוד?

 

כשהשופטים טוענים כי תופעת הסחר בנשים לזנות הולכת ונעלמת, הם טועים טעות פטאלית, שכן התופעה רק משנה את פניה, מתאימה את עצמה למצבים החדשים, לאכיפה הקפדנית, לסגירת הגבול במצרים. אבל שיעבוד נשים אלו לזנות בכוח השליטה הכוחנית נשאר ברור, אכזרי ואימתני מתמיד.

טוב תעשה מערכת המשפט אם תחייב את כל שופטיה ללמוד מעט יותר על התופעה הגלובלית של הפשיעה הבינלאומית החדשה, שמתאפיינת בניצול טכנולוגיות חדשות בתחום. רוני אלוני-סדובניק, יו"ר המטה למאבק בסחר בנשים

תגיות: , ,

אוג' 25

1) ח"כ זהבה גלאון
2) אורית קמיר
3) רוני אלוני- סדובניק
4) נעמ"ת
5) ויצ"ו ישראל
6) מקום
7)סהר סיוע והקשבה ברשת
8) כייאן Kayan

9) עיתון הארץ

10) עיתון ידיעות אחרונות

11) עיתון מעריב

12) שמעון פרס

13) ראובן ריבלין

14) איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

15) בנימין נתניהו

16) גבי אשכנזי

להלן צילום תעודה לדוגמא

 

תגיות: , , , , , , , , ,

אוג' 24

"תגידי לי את השתגעת ?"
הפשע הגזעי שבתיוג המין הנשי כקבוצה פסיכית
מאת: רוני אלוני-סדובניק

הידעתם כי אישה שאינה מותאמת ל"צרכי" בן זוגה ואין לה מספיק "תשוקה" מינית, מוגדרת בקודקס של הפסיכיאטריה כבעלת הפרעה פסיכיאטרית? ה DSM הינו האינדקס הבינלאומי של אגודת הפסיכיאטרים. דפדוף בספר מזעזע זה, מגלה אמת שוביניסטית מרה, אין בעולם אישה נורמאלית אחת, כולנו פסיכיות, ואת זה קבעו הגברים באגודת הפסיכיאטרים הבינלאומית. לקרוא ולא להאמין.

באחד המחקרים המשפטיים שערכתי לאחרונה, בנושא זכויות נשים במערכת הבריאות, הופתעתי לשמוע מגורם בכיר במשרד הבריאות, שלמעלה מ 70% מהמאושפזים במוסדות פסיכיאטריים בישראל הן נשים.

הנתון הזה נשמע לי כל כך מוזר, עד שהחלטתי לרדת לחקר האמת. גיבשתי קבוצת רופאות ,חוקרות ומשפטניות, השגנו עותק של ה- DSM הקודקס הפסיכיאטרי הבינלאומי במהדורתו המעודכנת ( DSM הוא המניואל/ אינדקס הרשמי היחיד והמחייב שכל הפסיכיאטרים בעולם מאבחנים בעזרתו את מטופליהם), מזגנו קפה לכולן והתחלנו לקרוא אותו.

כך גילינו למשל את סעיף מספר 302.71 – Disorder Hypoactive Sexual Desire – ולפיו אישה שאינה מותאמת ל"צרכי" בן זוגה ואין לה מספיק "תשוקה" מינית אליו, סובלת מהפרעה פסיכיאטרית.

סעיף מעניין אחר 302.72 – Female Sexual Arausal Disorder – קושי בהתעוררות מינית. נחשב להפרעה פסיכיאטרית ועוד קובע הקודקס ה"רפואי" כי 75% מהסובלים מהפרעה פסיכיאטרית זו הן נשים.

סעיף ביזארי לא פחות, שמספרו 301.50 – Histrionic Personality Disorder – ולפיו, נשים שמדברות ומתלבשות על מנת למשוך תשומת לב, רוצות מחמאות, מבקשות להראות סקסיות, הן בגדר יוצאות ל"ציד" (של מחמאות, גברים וכו') וזוהי בעצם הפרעה פסיכיאטרית.

הפרעה פסיכיאטרית נוספת, בספר המכשפות הזה, שמרבית הסובלים גם ממנה הן נשים, מספרה 302.79 – Sexual Aversion Disorder - דחייה ממין, פשוט מאד. אם את נדחית מקיום יחסי מין- את מסתכנת באשפוז פסיכיאטרי. כך גם סעיף 302.76 – Dispareunia - אם את סובלת מכאב בעת קיום יחסי מין (שלא נובע מבעיה גופנית שנמצאה)- זוהי הפרעה פסיכיאטרית, ולא זו בלבד, אלא שלפי סעיף נוסף 306.51 – Vaginismus – כיוון יתר של הנרתיק ביחסי מין הגורם לך לכאב, שוב – מסיבה רפואית לא ידועה-יחשב מיידית להפרעה פסיכיאטרית.

בסעיף 301.6 – Dependant personality Disorder – הוא הפרעה פסיכיאטרית שמתוך כלל הסובלים ממנה 75% הן נשים, הפרעה זו כוללת כל מי שנסמך יותר מדי על אחרים, לא החלטי, פסיבי, לא לוקח אחריות, תלותי. אם מגדירים רצף תכונות אנושיות אלו כהפרעה פסיכיאטרית וקובעים באופן רשמי שמי שסובל מסימפטומים אלו הוא פסיכי- מה זה אומר על המין האנושי? שכולנו פסיכים?

סעיף שמספרו 301.83 – Borderline Personality Disorder , קובע כי אנשים עם פחד נטישה חזק ותגובה חזקה למצבים בסביבה, או שהוא/היא אדם גורם ליחסים בינאישיים צמודים מדי ולהרס עצמי- זוהי הפרעה פסיכיאטרית ושוב-75% מהסובלים ממחלה קשה זו הן כמובן.

עוד קובע הקודקס העולמי המלומד של הפסיכיאטרים , כי עד 90% מהסובלות מההפרעות הפסיכיאטריות הבאות הן נשים בלבד: 300.29 – Specific Phobia – פחד מחיות = Animal Type , פחד מחרקים –Situational Type - פחד מסיטואציות – נהיגה, נהרות, גשרים, מעליות, טיסה .

כשקוראים את השטויות הללו, מבינים ביתר קלות מדוע עולם הרפואה המדעי, מעולם לא הסכים לכלול את ענף הפסיכיאטריה כחלק ממנו, שכן האבחונים הפסיכיאטריים אינם נתמכים במחקרים מדעיים והם מבוססים על שיטות אבחון המתאמות לימי- הביניים. לא בכדי טרם נמצא עד היום ולו חולה נפש אחד בעולם, שהפסיכיאטריה יכולה להצביע עליו כמי שנרפא ממחלתו. רפואה שאינה מסוגלת לרפא, אלא רק כולאת אותם במוסדות סגורים, מחשמלת אותם, מכאיבה להם ומביאה אותם לשברון הרוח באמצעות סימום בסמים משתקים- זו לא רפואה.

כשאנו קוראות כי אליבא דפסיכאטרים, התכונות הטבעיות והאנושיות ביותר של נשים, הן סימפטומים להפרעות פסיכיאטריות, לא נותר לנו אלא לקום מייד ולדרוש את הוצאת ה DSM אל מחוץ לחוק הישראלי. כל מי שהזדעזע כמוני מחשיפת הפרצוף השובנסטי של הפסיכיאטריה, מוזמן לעיין בקודקס המופלא ולהיווכח בעצמו במה דברים אמורים.

הכותבת מתמחה במשפטים, פעילת זכויות אדם, יו"ר המטה למאבק בסחר בנשים.

אוג' 23

כשבית הדין לעבודה קבע כי קורבן סחר זכאית לשכר מינימום עבור תקופת עבדותה, הוא נתן לגיטימציה לסוחרי נשים
נכתב על ידי: רוני אלוני-סדובניק

דווקא אצלנו במדינת היהודים החליט בית הדין הארצי לעבודה שיש מחירון לעבדים, כשקבע כי קורבן סחר זכאית לשכר מינימום עבור תקופת עבדותה. זו החלטה חמורה שהייתה ראויה לדיון במליאת הכנסת, אך כש"העבד" הוא רק "שפחה", נדחק לו הדיון לשולחנה של ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים.

המסר של בית הדין לסוחרי העבדים ברור: גזלת את חירותו של בן אנוש ושעבדת אותו לך לעבד? אין בעיה, שלם לו מחיר שכר מינימום כפול מספר החודשים שבו שימש לך כעבד וחסל.

שפחות מין בשכר עבדות
נלקח מאתר:
להלן הקישור למאמר המלא: כמה עולה שפחת מין

מרוויחים על חשבונה מאות שקלים בשעה ונותנחם לה שכר מינימום בקיזוז הוצאות.  מאת אלכס לוין

תגיות: , , ,

יוני 16

אישה שאינה מותאמת ל"צרכי" בן זוגה ואין לה מספיק "תשוקה" מינית, מוגדרת בקודקס של הפסיכיאטריה כבעלת הפרעה פסיכיאטרית? לקרוא ולא להאמין

נכתב על ידי: רוני אלוני- סדובניק


באחד המחקרים המשפטיים שערכתי לאחרונה בנושא זכויות נשים במערכת הבריאות, הופתעתי לשמוע מגורם בכיר במשרד הבריאות, שלמעלה מ-70% מהמאושפזים במוסדות פסיכיאטריים בישראל הן נשים.

הנתון הזה נשמע לי כל כך מוזר, עד שהחלטתי לרדת לחקר האמת. גיבשתי קבוצת רופאות, חוקרות ומשפטניות, השגנו עותק של ה- DSM הקודקס הפסיכיאטרי הבינלאומי במהדורתו המעודכנת ( DSM הוא המניואל/אינדקס הרשמי היחיד והמחייב שכל הפסיכיאטרים בעולם מאבחנים בעזרתו את מטופליהם), מזגנו קפה לכולן והתחלנו לקרוא אותו:

כך גילינו למשל את סעיף מספר 302.71 - Disorder Hypoactive Sexual Desire - ולפיו אישה שאינה מותאמת ל"צרכי" בן זוגה ואין לה מספיק "תשוקה" מינית אליו, סובלת מהפרעה פסיכיאטרית.

סעיף מעניין אחר 302.72 - Female Sexual Arausal Disorder - קושי בהתעוררות מינית. נחשב להפרעה פסיכיאטרית ועוד קובע הקודקס ה"רפואי" כי 75% מהסובלים מהפרעה פסיכיאטרית זו הן נשים.

סעיף ביזארי לא פחות, שמספרו 301.50 - Histrionic Personality Disorder - ולפיו, נשים שמדברות ומתלבשות על-מנת למשוך תשומת לב, רוצות מחמאות, מבקשות להראות סקסיות, הן בגדר יוצאות ל"ציד" (של מחמאות, גברים וכו') וזוהי בעצם הפרעה פסיכיאטרית.

הפרעה פסיכיאטרית נוספת, בספר המכשפות הזה, שמרבית הסובלים גם ממנה הן נשים, מספרה 302.79 - Sexual Aversion Disorder - דחייה ממין, פשוט מאד. אם את נדחית מקיום יחסי מין- את מסתכנת באשפוז פסיכיאטרי.

כך גם סעיף 302.76 - Dispareunia - אם את סובלת מכאב בעת קיום יחסי מין (שלא נובע מבעיה גופנית שנמצאה)- זוהי הפרעה פסיכיאטרית, ולא זו בלבד, אלא שלפי סעיף נוסף 306.51 - Vaginismus - כיווץ יתר של הנרתיק ביחסי מין הגורם לך לכאב, שוב - מסיבה רפואית לא ידועה-יחשב מיידית להפרעה פסיכיאטרית.

בסעיף 301.6 - Dependant personality Disorder - הוא הפרעה פסיכיאטרית שמתוך כלל הסובלים ממנה 75% הן נשים, הפרעה זו כוללת כל מי שנסמך יותר מדי על אחרים, לא החלטי, פסיבי, לא לוקח אחריות, תלותי. אם מגדירים רצף תכונות אנושיות אלו כהפרעה פסיכיאטרית וקובעים באופן רשמי שמי שסובל מסימפטומים אלו הוא פסיכי - מה זה אומר על המין האנושי? שכולנו פסיכים?

סעיף שמספרו 301.83 - Borderline Personality Disorder , קובע כי אנשים עם פחד נטישה חזק ותגובה חזקה למצבים בסביבה, או שהוא/היא אדם הגורם ליחסים בינאישיים צמודים מדי ולהרס עצמי- זוהי הפרעה פסיכיאטרית ושוב-75% מהסובלים ממחלה קשה זו הן כמובן נשים…

עוד קובע הקודקס העולמי המלומד של הפסיכיאטרים, כי עד 90% מהסובלות מההפרעות הפסיכיאטריות הבאות הן נשים בלבד: 300.29 - Specific Phobia - פחד מחיות = Animal Type , פחד מחרקים -Situational Type - פחד מסיטואציות - נהיגה, נהרות, גשרים, מעליות, טיסה.

כשקוראים את השטויות הללו, מבינים ביתר קלות מדוע עולם הרפואה המדעי, מעולם לא הסכים לכלול את ענף הפסיכיאטריה כחלק ממנו, שכן האבחונים הפסיכיאטריים אינם נתמכים במחקרים מדעיים והם מבוססים על שיטות אבחון המתאמות לימי הביניים. לא בכדי טרם נמצא עד היום ולו חולה נפש אחד בעולם, שהפסיכיאטריה יכולה להצביע עליו כמי שהיא הצליחה לרפא ממחלתו. רפואה שאינה מסוגלת לרפא, אלא רק כולאת את מטופליה במוסדות סגורים, מחשמלת אותם, מכאיבה להם ומביאה אותם לשברון הרוח באמצעות סימום בסמים משתקים- זו לא רפואה, זו עבודה זרה.

כשאנו קוראות כי אליבא דפסיכאטרים, התכונות הטבעיות והאנושיות ביותר של נשים, הן סימפטומים להפרעות פסיכיאטריות, לא נותר לנו אלא לקום מייד ולדרוש את הוצאת ה DSM אל מחוץ לחוק הישראלי. כל מי שהזדעזע כמוני מחשיפת הפרצוף השוביניסטי של הפסיכיאטריה, מוזמן לעיין בקודקס המופלא ולהיווכח בעצמו במה דברים אמורים.

תגיות: , , , ,

יוני 16

 

רוני אלוני-סדובניק


באישורה של רוני אלוני-סדובניק אני פותח כאן טור קבוע של רוני אלוני-סדובניק , שהיא גם פעילת זכויות אדם, יו"ר המטה למאבק בסחר בנשים , וגם מתמחה במשפטים . להלן האימל שלה לתגובות ישירות : ronione@netvision.net.il



מהיום נפרסם באופן קבוע את מאמריה של רוני אלוני- סדובניק. הפעילות שלה כיו"ר המטה למאבק בסחר בנשים , דבר זה בדיוק תואם את הפעילות בה אני עוסק וכן פועל בכול הנושאים של ההטרדות המיניות ועוד,להלן הקישור לאתר הבית של : רוני אלוני - סדובניק

להלן פרטים על פעילותה של רוני אלוני סדובניק (להלן הקישור) בעמותה עמותת המרכז המשפטי לילדים ולנוער  ראו גם פרטים ב אתר של לשכת עורכי הדין בישראל

להלן הקישור: לשכת עורכי הדין בישראל,

להלן הקישור :למטה למאבק בסחר בנשים בישראל

אני שמח מאוד על כך שניתנת לנו ההזדמנות לתת לרוני אלוני- סדובניק במה מעל האתר שלי.

תגיות: